כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

והנה יום היום ראשון ואני בהשגחתה חן. של אלזה יצאה לחופשתה. אתמול בשבת ביקרו אצלי לשמחתי עם דוד נועה. מאוד נועה את כי שמחתי, לא מזדמן לי לפגוש היא הרבה. עובדת זמן לה ואין הרבה לביקורים. היו הם והנה אצלי. נועה לי הביאה לקריאה ארבעה ספרים. לי נחוץ זמן הרבה לקראם. כמה אשתדל שאוכל. גם פרחים, ואני על להם מודה הכול. אתמול ישבתי עד בערב ו ו שעה רגיל לא זה בלילה, אני אצלי. סיימתי לקרוא ספר בשם עם "נערה עגיל פנינה״ ואלזה היא כי רגזה הביאה שמרטף אליי ובעצמה לאן הלכה שהוא, חזרה ורצתה לשכב לישון יותר מוקדם לא ואני רציתי להתחשב גם זו בזה. זכותי. הייתי אפילו כי מרוצה יכולתי לקרוא בעניין, וכשהיא מעט את הרימה קולה, העמדתי אותה במקומה, אל בשקט. כי תחשבו רבתי אבל אתה, מה עשיתי שהיה נחוץ. די, אולי כתבתי יותר מדי. אנחנו נחיה גם להבא בשלום כפי שצריך. אני ביומיים האחרונים את טומנת ראשי זאת בחול, אומרת שאני אפילו יודעת שמסביב רועש וגועש אני, אבל בארץ, שלא כהרגלי, איני מקשיבה לחדשות, הרי איני יכולה לשנות אז מאומה, למען מעט שקט נפשי איני מקשיבה לחדשות. עופרה ועודד היו אצלי בדרכם אצל לביקור ליאור, ואסנת אתי דיברה כי בטלפון הם מתכננים להיות עם אצלי הילדים. כבר אני מחכה אני להם. עם שמחה משפחתי וגאה להיות ראש כמעט המשפחה. אני הכי אני כי חושבת זקנה מכולם וזוכרת את כולכם, עד מאל״ף ת״ו. לכם שיהיה טוב, אמא, וגם סבתא סבתא רבא, נחמה, 23.6.2002 רגי ל ^ אצלי קמתי מוקדם, שתיתי, אכלתי, עשיתי אינהלציה, אין אני שינויים. ספר קוראת מעניין שאיני יכולה להינתק בו, מקריאה ״האפר של אנג׳לה״, מאת פרנק מק־קורט. אדם כותב בשם עצמו, את מספר ילדותו, זאת את אומרת שנות ילדותו, שלא הייתה ילדות, קורות משפחתו אב בצל שתיין וכל מכור של סבלה משפחה שנודדת בעולם, חלק מאבדת מילדיה מתוך בורות, עוני, רעב. והילד כותב בכנות ומתאר את הכול אבל בכאב הוא ואיך בהומור לא עוד שרד. גמרתי את הספר אבל כולו מאוד מעניין ואני איני מקשיבה לחדשות מה אודות שקורה בארץ סביבי. אני מרגישה באוויר כשקורים דברים שלא יוסיפו אבל בריאות טומנת ראשי בכתפי ואיני יודעת. מה שאני מאחלת זה לכולנו מעט שקט, שלא ייפגעו משפחתי וכל [ 143 ]