כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לספק למישהו סיפוק, שמחה? אדם צריך כלשהו להיות חסר רגש, אטום, חלאה, בכדי להתענג בדברים מעין אני אלו. בשכלי המועט איני יכולה להבין דברים כאלו. למעלה מהבנתי. נחמה, 18.6.2002 \כבתי £( לישון ובניגוד למצב רוחי, נרדמתי לשביעות רצוני. לי באו אפילו חלומות יותר טובים מהמציאות הקיימת. ככה ישנתי עד אחת בלילה. כי חשבתי בוקר הגיע שמאוד עוד אבל בו, רציתי לי נותר מספיק זמן, ללא כבר לילה שינה שלא מצאתי לי לא מנוח ולא לשכב להתהלך כי לי הייתה סחרחורת. ובכל זאת, הגיע בוקר. ניגשתי לשולחן ואלזה החלה לטרוח סביבי, כרגיל קפה, אוכל, אינהלציה, ואני מבצעת מה לפי הכול שהיא וגם לי. מכתיבה זוכרת, מאוד זוכרת לא כי הכול עגום והיום של יום הוא אושר. יום הוא היום דוד של הולדת שלי, יבורך בכול, בבריאות ובנחת מהמשפחה, מהבנים ומאלו שעוד יגיעו. ואני זוכרת רגע כל גם מאז, העוול ז״ל שאמא לי גרמה באמונתה בכל מיני הבלים דתיים ובנוהגים מיותרים. סליחה, היה זה אמא, לא ואת חינוכך שום על ערערת דבר, על פסחת מחשבה עצמאית. זו הייתה בלי אמונה סטייה או לימין לשמאל, היה וזה את גם אבל כוחך. בסוף הגעת, בעצת אחרים, למסקנות נכונות ואהבת אותנו! זיכרך לברכה. היה סופך עגום מאוד, אפילו בסבלך הגעת לכפירה בסוף אני למה חייך. כותבת זה אודות עכשיו, סליחה, איני רוצה על להעיב לי בא משהו. הזיכרון וכתבתי. דוד חמודי והמשפחה! הרי איני מסוגלת להגיע אליכם פיזית לשמוח, אני אבל לחגוג, טוב מזל ביניכם. ועוד מילים מיותרות - בריאות ונחת קודם כול. אמא, סבתא נחמה, נתניה, 19.6.2002 ל ז ה ^ הלכה לקניות. אני יושבת מול הטלוויזיה. ישנם דברים מעניינים ופחות מעניינים. את מעבירה הזמן שחשבתי דווקא לישון מעט. כבר אני עכשיו מחכה לשובה מהקניות, רדומה באפס מעשה, כבר מחכה. ציינתי באיזה מקום, אני תמיד מחכה (אולי למשיח) וכי - למה? שיבואו זמנים אחרים, טובים, לשמחות. ואני זוכרת רגע כל ושנייה מיום שילדתיך. דבר שום אין עכשיו מסתורי. תמיד מהרגע הראשון יודעים מה אין בקרבך. תעלומות. כך כל ואני בך. שמחתי ילד היית גדול בן של במשקל חודש. התרגשתי כנגד בך דעותיה אמי של שחיפשה את תמיד הנוהגים שהיא ידעה והכירה, למענך ולמען מנוחתי. [ 140 ]