כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לאה לי מביאה בכל ספרים מיני בעיות לאומיות, פוליטיות ואני רוצה איזה סיפור פשוט, מעשיות, לשכוח בקריאתם כל את הרצינות בכל מיני בעיות. נעשיתי קלת דעת. ישבתי לשמוע ולראות מה בארצנו, והלוואי ולא זה שיש מה אבל היה, חלום בלהות, פיגוע בהרצליה, עם מתאבד פצצה במסעדה ויש נפגעים. אני נמנמתי ולא יודעת בדיוק מה פרטים. כן שאני יודעת זה לי מספיק למריטת עצבים, מציאות עגומה מאוד בארצנו, ועד בחיינו, אין מתי יודע. נערה בת 5 ו נהרגה, גם הפוגע, פה למי ניצחון? נחמה, 6.2002 . ר ו ו ק ר ^ טוב! לא להאמין. עבר עליי לילה שקט. ישנתי כמעט פעם רק ברצף, אחת התעוררתי ובפעם לא השנייה כבר כי האמנתי אני בוקר. קרה לא זה כי זה את מציינת אצלי מזמן. הלוואי יהיה שהיום לא עוד שקט. שמעתי חדשות ובחדשות סיפרו: הרגו פלסטיני פה, פלסטיני שם. מצוידים בכלי משחית. הכול אמת ושקר יחד. המצב כזה הוא אחד שלכל אמת שלו, וקשה להאמין לאף זאת אחד. מציאות חיינו העגומה. פעם בכל אני על חוזרת הקביעה הזאת שאין מנוס ממנה. שלי הידיים רועדות ולכן הוא הכתיב כזה. אולי אירגע מעט ויהיה יותר טוב. היום הייתה אצלי הפתעה, אסנת הגיעה לנתניה בעבודתה וליאור בא על אצלי הבוקר. ישבנו, דיברנו, הזכרנו נשכחות לי והיה נטר מכפר מאוד נעים לשוחח אתו. אני לתומי, לרצוני הם כי חשבתי, באים לטייל מעט. אפילו חלמתי את שיביאו ילדיהם החמודים, ואסנת הגיעה למעט זמן, שמחתי ואפילו נהניתי מנוכחותם. הם נסעו ואני רושמת כהרגלי ומחכה כבר לשובם של עודד ועופרה בגמר טיולם. ברוכים הבאים! דוד צלצל אתמול בערב, כי סיפר אלון הגיע לכמה ימים הביתה ומעבירים אותו ממקומו למקום אחר. יקיריי, היו בריאים. יהיה כי תפילתי שלא טוב, יאונה לכם פגע שום ורע, כבר שאי־פעם נמצא יחד במשפחה בשלום ובשמחות, יהי כן רצון. כולנו בתקווה זה כי אמנם יגיע. סבתא נחמה, 12.6.2002 [ 135 ]