כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

חזרה ובכן, איני ממהרת. עוד קודם אתפנק לפניכם לא קצת. דוד לי? מגיע צלצל בפעם שנייה. תודה, בנים יקרים לי מאוד, זאת לא באמת, הייתה כוונתי ברצינות. אני מצטערת. אוהבת אתכם, אמא, 10.6.2002 !!וקר טוב! באופן יחסי ללילות באחרונה עבר הלילה שקט יותר. מדי קמתי אבל פעם, שכבתי והמשכתי ללא לישון וזה כאבים אצלי הישג ושינוי לטובה. נקווה זה כי ימשיך לטובה ואני ממהרת שלא כדי לרשום אזדקק לכתוב אחרת. עכשיו אכלתי ארוחת בוקר משביעה, גבינה לבנה ועגבנייה. מעט עוד אלזה תרחץ אותי והיא ממריצה ומדברת שאחרי היא הרחצה תיקח אותי בעגלה מעט לטייל היא בחוץ. צודקת במאה אני אבל אחוז, כמו אני כי מתנגדת, עכבר, רגילה למאורתי ופינתי ופוחדת מהחוץ, מעיני אנשים, ואני כי שכחתי אנשים לא בכלל ומה בי, מביטים יש בכלל לי להתבייש, הזדקנתי, אחד כל הרי נכון, רוצה בכך, וזיקנה אצל כולם גם משנה את הצורה ולפעמים את גם ואין ההכרה מי מנוס. ומי קודם כמוני. נדמה לי שאני עדיין שולטת במוחי, משתדלת לא לדבר מה וזה הרבה. שיש. ואפילו זוכרת אמרת כי חכמים ״מלה בסלע, שתיקה בתריי״. זוכרת אבל אמרות, שכחתי כתיב נכון. כותבת בשגיאות ואחר כך כי מתקנת, בעיניים אני שזה רואה שגוי, ואני מבקשת תשתדלו לא הרי אני לי. ללעוג באמת זקנה מאוד. אני עכשיו אחרי חמה מקלחת ונכנעת לטובתי, עם לצאת מעט אלזה לטייל בחוץ, נקייה, מלובשת, שבעה, רוויה, מפסיקה לכתוב. כשאחזור אמשיך. והנה חזרנו. ישבנו בגינה בסוף היה הרחוב. נעים לראות אנשים, בייחוד סבתות עם נכדים קטנים. הילדים, חכמתם במשחקם עם אחרים. ישנם ילדים ידידותיים, על־פי וגם רוב, המלווים אותם. והנה לב שמתי שאני עוקבת אחרי שלא אנשים לי יש תמיד הזדמנות על לכך. ספסל בשכנותי ישבה אישה ילד עם צעירה גם קטן, כלבלב עליז, והיא עצובה פעם לא מאוד. מנגבת לה יש בטח דמעה. סיבות לכך. ישבנו עד בגינה שעה 11:00 . כך אחר נעשה חם וחזרנו הביתה. מים שתיתי ואני רושמת מעט התרשמויות. אולי עד אשכב הצהריים מעט טוב היה אבל לנוח, וטוב שאלזה המריצה אותי. שום לי אין כרגע כאבים. אקווה להבא. קמתי, הסתכלתי ב״ערב חדש". את כותבת התרשמויותיי מהיום. עכשיו אלזה הגישה ארוחת ערב, תפוחי לפי אדמה בקשתי, ואוכל גם לחם פרוסת בחמאה - דלק למכונה שתמשיך לפעול, ושוב ליד אשב הטלוויזיה. חבל ספר לי שאין מעניין. [ 134 ]