כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ו ק ר ^ טוב. קמתי מלילה קשה. מצטערת שאיני יכולה להגיד משהו היא זאת אבל אחר, המציאות לא שלי. ישנתי בגלל כאבים בתחתית הראש שגובל בצוואר, ביד וגם שמאל. השתדלתי להירדם יותר כדי מאוחר להקטין את לא זה אבל הלילה, הועיל לי הרבה. נשאר לי זמן מספיק ועם לכאוב שחר הלכתי להתיישב יד על הטלוויזיה מעט כדי אני לנוח. זאת בכל חושבת לנסות עם לדבר הרופא, ואפילו לא יבקר אצלי, אולי ירשום לי כדורים, פרדניזון שפעם לי הועילו במעט. נראה, אין צורך להגיד מה לרופא זה אבל לך, לרשום הוא אם בתנאי יבדוק אותי, אני אחרת צריכה לספר מניסיוני. לא כאבים אף לי חסרו אני פעם. בכיינית, אבל אף כי אומרים אחד אינו צועק: לא אם ״אוי״ כואב. נחמה, 10.6.2002 נ י ^ עכשיו צלצלתי לרופא. את לו סיפרתי וכל מצבי הכאבים, הוא אז כי אמר את אשלח אלזה והוא ייתן לה כדורים להרגעת הכאבים. ידעתי את מראש תשובתו, זה. זהו אבל תכף אלזה לי יש וכי תלך, ברירה אחרת? לכל נוסף התרופות אבלע עוד, ונחוץ להאמין הם כי יקלו. לי יש בית בבטן כה, עד מרקחת עוד תהיה אחת. אולי מכאן תבוא הישועה. נחוץ להאמין. והנה אלזה חזרה רצה הוא מהרופא. לי לרשום כדורי אבל ארטופן אלזה זכרה לי רשם כבר הוא כי אותם ואני אלרגית מה להם, שהוא בעצמו צריך לדעת מכרטיס רפואי שלי. לא מילא חשוב, העיקר לי שיעזרו פרדניזון. היא אלזה אוצר! בצהריים אחרי האוכל שני בלעתי פרדניזון וגם הייתי מאוד עייפה מליל נדודים קודם. נרדמתי וישנתי שינה עמוקה וכשעודד צלצל לו עניתי בחוסר איך היגיון שאני הגם מרגישה, החלטתי כי מרחוק מספיק שאני מרימה טלפון טוב כי להגיד איני הרי אצלי, רוצה את לקלקל הנאתכם, בכל אבל הכנות, כאמור הייתי מאוד רדומה ועניתי לפי לפי ולא הרגשתי הגיוני ואני מצטערת דוד גם כך. על אבל צלצל כבר הייתי יותר גם כמו אני ערה. אנשים לא אחרים תמיד בשליטה מלאה בהתבטאות, בעיקר בקומי משינה ועוד הפעם סליחה עודדיק, לא רציתי לצער אותך. אמא, 10.6.2002 0 נראה שבאמת הבהלתי בלי אתכם מהר כך כל לא עוד אני כוונה. מסתלקת ״לעולם שכולו טוב״ אני פה. ואני עקשנית. הבא העולם מחכה תמיד ומשם אין [ 133 ]