כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

עם יחד הכאב את גם שיתקה כבר האצבע. איני יודעת למה לחכות. ואולי זאת בכל לי היה רצוי כבר לי אין כי למות, מספיק סבלנות לכאבים. מובן שלא לכך אגרום לי אין כי בעצמי, מספיק די אני מרץ. זקנה זה כי לקוות באופן יגיע טבעי בקרוב. נחמה, 7.6.2002 1 )ערב דוד ביקר אצלי. שמחתי אני מאוד. מאוד רעבה לקרבה המשפחתית, הגם טלפונית. מתקשרים לעתים קרובות. זהר גם התקשר מה ואין היום, דוד - לדבר כל יום. עודד בטיול עכשיו בספרד, לא וגם שכחו אותי ואני אבל כך. על שמחה אני כשלעצמי הכי לא מרגישה בסדר, תכף הולכת לשכב בפחד מפני הלילה וכבר מחכה לבוקר. יגיע. היה היום חמסין ומובטח גם למחרת. נחמה, 7.6.2002 לא ק מ ת י משנת לילה אלא מרגיעה מליל כאבים, וכמובן לא יכולתי לי צר לישון. שאני את מציינת הכאבים, אבל זאת לצערי המציאות לי ואין שלי ברירה, לי באין הרגשה אחרת זה לציין. ממין הלילות שאין מתים הם אבל בהם, משגעים. קיוויתי לבוקר ולרגיעה, אך אכן הבוקר הגיע אחרי מה זמן שישבתי בסלון בכורסה, אך לא הכאבים אני הוקלו. משתדלת לנהוג שזה כמה עד כרגיל ניתן, שותה, עושה אינהלציה, אוכלת דייסה ומיץ עגבניות שאלזה מכינה ומגישה כאב לי יש לי. בחלק הראש מעל מימין הצוואר שאינו לי נותן לשכב. נחכה, אולי יוקל במשך היום. עכשיו רבע השעה לאחת עשרה. ישבתי יד על כה עד הטלוויזיה. אלזה רחצה אותי. אכלתי קל, משהו אבטיח שדוד הביא, ואנסה אני לישון. מקווה, להתראות. נחמה, 8.6.2002 m y דיבר אתי בטלפון הוא מספרד. מה שואל נשמע. לא בטח שואל מה אצלי במדינה. זה את כולם יודעים יותר טוב ממני. ואני מתארת שהוא מעוניין לשמוע ממני טובות. בן הלוואי והייתי יכולה למלא אני אבל זה. רצון בדילמה. כול קודם הרי אני מעוניינת כי בכנות אבל תיהנו איני יכולה אני כי לשקר, לצערי מרגישה לא באמת טוב. ובכן, אני מתגעגעת, מה כי יעזור לי שתדעו, דוד אפילו שהיה אצלי אתמול בערב אינו יודע. הוא לא עדיין התקשר לא ואני רק אני לו. אגיד רוצה מאוד כי לקוות הלילה יהיה אולי יותר קל מהלילה שעבר. אדע אני וזה הלוואי. מחר בבוקר. דוד כרגע באמת התקשר. לו יש קלקול הוא קיבה. אתמול אכל בערב מה אצלי [ 131 ]