כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

מקל קמעה. ובכן לצערי איני כך כל מרגישה או טוב, מעט עכשיו יותר טוב מלפני חצי שעה, כך כל לא לי היה שבאמת חן טוב. נמצאת עדיין אצלי, השעה 6:45 , עוד מעט תגיע היא אלזה, תלך. בינתיים לי עשתה אינהלציה, כוס לי נתנה קפה, ועכשיו בישלה עבורי דייסה. אולי ארגיש אחרת אחרי האוכל. גם אני מעט כותבת מבולבל, בכל חוזרת שורה על שנייה אותן אבל מילים, אני לב, שימו יודעת את לבקר זה עצמי. אולי סימן עוד שאני שולטת בהכרתי עד סוף. אני עכשיו ממשיכה בהרגשה יותר וגם טובה דיברתי דוד עם בטלפון ולהתראות. אני מאוד רוצה להחזיק עד מעמד של שובם עודד ועופרה מטיולם. איני רוצה להפריע לשום מי של הנאה די אני אבל מכם. עייפה. נחמה, 2.6.2002 לני $ עכשיו אם כי חושבת מישהו לא מרגיש בשלמותו כדאי מאוד לא זמן באותו לא וגם לדבר, לא כדי לכתוב, מה לכתוב שאינו צריך לומר. ובכל אני זאת עושה לי יש כך! איזה אי־שקט נפשי, לא יודעת בדיוק סיבה זה אבל מיוחדת, נמצא בי. כך כל רוצה לשמוע איזו חיה מילה אבל מכם, עודד בחו״ל בטח ודוד בטיול חושב עוד אני כי ישנה פעם אף אפילו. אינו מצלצל זאת בשעה אלך אני בבוקר. להתרחץ. אולי אשטוף גם ממני מעט שטויות. 3.6.2002 ת מו ל ^ בערב עודד צלצל. כי שמחתי בטיול ממרחקים זוכר לשמוע אני אותי. מעוניינת כי ייהנו הרי מהטיול, כך לשם נוסעים, והוא רוצה אני איך לדעת באמת יקר! בן מרגישה. זמן כל שאני כי תדע קיימת אני מרחוק תמיד לי, טוב כי אגיד ולמה שאומר אחרת? סתם את לך לקלקל אני ההנאה. מעוניינת טוב בכל דווקא לכם. ותהיו לי בריאים. אני את אקבל פניכם בשמחה כשתחזרו בשלום הביתה, יהיה זה כי בתקווה כך. אמא, 4.6.2002 \כחתי £( כי לציין אתמול אלי דיברה בטלפון כך כל אני אסנת. כי שמחתי, נכדיי זוכרים אותי. התעדכנתי משלום כולם, הילדים החמודים אחד מאוד אחד. שחף גדול ילד כבר באמת, וגיא, ילד גם כבר ארד רק חבל גדול. שלליאור אין עדיין עבודה. המיתון בארץ את נותן אותותיו. נקווה זה גם כי יעבור. 4.6.2002 [ 128 ]