כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

גם משתדלת להתגבר כל על מיני מיחושים. אני כותבת אני כאילו מדברת אליכם. זה אפילו הרי כי מצחיק, אינכם יכולים לקרוא כרגע מהכתוב, היא זאת אבל שפת שלי הדיבור ואיני יכולה אחרת. אמא, 24.5.2002 ו ד ד ^ דיבר עכשיו אתי ואומר הוא כי כי חושב אצל בסדר יעל. אני מקווה שכן. כמה בעוד ימים הם יוצאים לטיול לספרד לחמישה־עשר ימים עם יחד בהרים, ורדה וברצו. אני להם מאחלת הנאה וגם מלאה מאוד מרוצה שהם נוסעים ביחד עם חברים. תיהנו וחיזרו בשלום! צריך כל למצות הנאה אפשרית רק אם ניתנת לכך אפשרות. באהבה, אמא. נתניה, 24.5.2002 א י נ י מרגישה לגמרי בסדר. זה כי מקווה יעבור. בינתיים יושבת יד על השולחן ומחכה לטלפונים שלכם ואולי הרגשתי תשתפר מעט. מאוד בזה רוצה דווקא עכשיו, היה אולי חם היום מהרגיל, זאת גם אולי אני סיבה. מאוד קצת רוצה כוח, זאת אומרת יותר אוויר לנשימה. עכשיו נמצאת עוד חן. אצלי מעט תגיע אלזה ואולי יהיה עוד אני טוב. מתפלאה שאני עדיין מסוגלת לרשום. אני אולי מתפנקת? רק הלוואי פינוק. אולי? עשיתי אינהלציה, עכשיו ביקשתי מחן לי לבשל מעט אני דייסה. מחפשת תחבולה את למלא הריקנות. אולי את למלא הבטן. אני היום כך כדי עד טיפשה שמאמינה בזה. והנה הערב כמעט 8:30 ואני אשכב לישון אולי בהרגשה קלה קצת יותר. תמיד אני לפני שינה שותה חלב. עכשיו מיץ אשתה תפוזים. אלזה טרי סחטה ואני רוצה לקוות לשינה רגועה. לילה טוב. נחמה, 26.5.2002 ק מ ת י בבוקר אחרי שבאמצע הלילה טיילתי למטבח לחלון ועמדתי כרבע שעה לשאוף היה אוויר. מאוד שקט, ואני שלא רוח חיפשתי אני הייתה. כשלעצמי הייתי ללילה כל את פותחת הפתחים, אבל אלזה סוגרת. היא אולי ככה מרגישה יותר מוגנת. ובטח אינה רגישה לאוויר היא כמוני. צעירה, שתהיה בריאה. ועכשיו אני שותה קפה, עושה אינהלציה וגם אוכלת בטח דייסה. תשתעממו לדו״ח אבל שלי, מה זה שיש. [ 124 ]