כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

יפה לא אולי לומר מה אבל ככה, לעשות כוח לי שאין ואיני רוצה בה, לפגוע ועייפתי מאוד. נחמה, 22.5.2002 ל ז ה ^ חזרה לשמחתי, אבל היום איני מרגישה סוב. גוש איזה בגרון כאילו סותם את לי הנשימה. מנסה לשבת במרפסת, מזג אוויר מצוין. קריר, עשיתי אינהלציה. קשה לשבת ואני מפחדת לא לשכב. יודעת יהיה אם יותר נוח. השעה 1.30 . נראה מה יראה סוף היום. אמא, 23.5.2002 0 פי אני שתראו, צלולה לגמרי. איני פוחדת ואיני אף מפחידה אבל אחד, הנשימה זאת הולכת לשכב. עכשיו אלזה תבשל למעני דייסה. אוכל ואני ממשיכה. אין ברירה, מאבק תמידי. 23.5.2002 אפילו ישבתי יד על מעט הטלוויזיה ועכשיו להתראות מחר בבוקר, לילה טוב. ו ק ר ^ טוב, כי היא, בלילה מ־ בערך 12 עד 2 היה לא חשמל זה , לא לי הספיק להיות שקטה. פתחתי חלון לרווחה וצפיתי בלילה עד בחושך שחזר ואז החשמל כבר הייתי מאוד מעוצבנת. קמתי בבוקר מוקדם והודיעו כי בתל־אביב היה פיגוע. פרטים איני יודעת. גם הטלוויזיה מדברת עכשיו בצורה אני או חדשה, פסקתי לגמרי להבין, ואיני מוצאת את השעות מה שמספרים שקרה בארץ. כל מדברים מיני דברים כאילו הכול מתנהל כמו שצריך. זה אולי טוב אפילו ככה. למרות הכול החיים ממשיכים במסלולם. אלזה תביא עכשיו עיתון ואדע. אני לקרוא עדיין יודעת. אלך עכשיו להתרחץ. דיברתי עם כרגע היא הילדה. אמרה שבמעלית הייתה יהיה לא כי מודעה חשמל, ומפני לא שאני יורדת למטה ואלזה לא קוראת איני אני עברית, יודעת מה קורה חיה אני וכך סביבי, בחושך ממש, ועצוב לי. בגלל אי־ידיעתי לי היו שעתיים כל מיני מחשבות מיותרות. אני מאוד רוצה מה לדעת יעל אצל קורה והילדים, מה שלומם? ואיני יכולה לבד וגם לצלצל איני יודעת אני לאן. כי מקווה בסדר. אחכה אולי עודד יצלצל אני אליי. [ 123 ]