כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ל פני נסיעתה אלזה כל את צחצחה פינות לא הבית, השאירה פירור בשום מקום, וביקשה שלא ממני את אטריד מחליפתה, חלילה, בדרישות יתר לניקיון. התפלאתי לבקשתה. הרי הכירה אותי מספיק את לדעת התנהגותי אתה, והנה לשמחתי אלזה היא כי צלצלה חוזרת שני ביום הבא, וחשבתי כבר כי אעצום כמה עוד עיניים ימים בלי דבר לומר לניטה שמתעצלת פעם אפילו לעשות משהו במלואו, ובכל זאת הוציאה אותי היום מהכלים. היא הספיקה לסתום את הנקזים במטבח גם ואני מבינה לפי איך, עבודתה. ואני מצטערת איך אלזה הרי זה. את תפגוש מובן וידוע, אני כי איני יכולה בעצמי לעשות מאומה היא ולכן נמצאת לא זה הרי פה. פינוק אלא מצדי כורח המציאות ובצהריים כאשר שתינו ישנו, אני נכנסתי למטבח לשתות מים כוס וחשכו עיניי ביוב את לראות המטבח, והיא ישנה, בשקט, ולבי עם לבי אלזה עוד שתחזור מעט ותיפגש עם הבית לדאבוני. אני באמת מצטערת, אבל איני יכולה לשנות. אני אני כי חושבת אולי בפעם ראשונה נאלצת כך לכתוב אודות מישהי שעובדת זו אבל למעני, אני האמת. שזה שמחה עומד להיגמר, זאת אומרת ניטה תעזוב. ייתכן זאת כי סיבת התנהגותה כך כל הלא - בסדר שהיא אמורה לעזוב למען אני לא אבל אלזה, הזמנתי אותה אני ולא אליי, מפטרת אותה מכל סיבה היה זה שהיא. בין התנאי שתיהן וכאילו מידידות ביניהן, ובעצם איני רוצה להעמיק לא זה חשוב, אני ענייני. ממש שמחה של לשובה אלזה בעוד יומיים. ברוכה הבאה! נחמה, 19.5.2002 71 ן שעובדת נמצאת היום אתי קנתה משאבה ועוד קטנה חומר ניקוי (היום משתמשים בכל מיני חומרים עוזרים שאני לא בזמנו הכרתי) וניקתה את הכיור במטבח ואני לא אפילו מה שילמתי שהוציאה לי אין כי בעדי, מזומנים היא בבית. עוד תחכה שבוע ביום שוב היא הבא ראשון תהיה אצלי. נחמה, 9 .5.2002 ו כשהגיעה, מה לה שילמתי שהוציאה לי אין עבורי. חובות כספיים. היה ל)יום פיגוע בנתניה. איני יכולה זה את לשייך לקטגוריה של לוחמה בכיבוש. פיגוע שנהרגים עוברי כל אורח, מיני אנשים ורגל יד להם שאין בהתנהגות הממשלה מי או יהיה שלא בו אין במדינה צידוק לדעתי בשום צורה ואופן. רצח שזה כמו המוני הוא היה, רצח פשוט שום לו ואין צידוק, בכל לדעתי, אופן! נחמה, 19.5.2002 [ 119 ]