כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

2 !שום הקשר לכתוב למעלה, נזכרתי באילו מאורעות קטנים והנה מהעבר אנחנו בארוחת ערב — אצל חגיגית והגיע בן שלהם לשולחן, את קיבל מנתו וישב לאכול ופתאום קם ברוגז וצעק: זה ״מה כל אצלך הדגים בסעודה מורכבים רק מזנבות?״ והיא לא הגיבה ורק אליו, בצחוק ״ך לי אמרה דרעקלאך עסן קענען עקלאך", כי לכם להגיד נעמה לי הבדיחה? לא. האוכל שבצלחתי נעמד לי בגרון. שני מקרה בארוחת ליל שבת במשפחתי, רק שנינו והבנים. על שמתי השולחן מפה מגוהצת יחידה שהייתה ודוד אצלי ילד עדיין איך ידע ולא קטן להיזהר באוכל, נשפך לו משהו ולכלך את המפה. ואני ברוגז צעקתי עליו, עודד ״חג הגיב שמח" ואני עד בחרטה היום זוכרת את תגובתי הטיפשית בבושת פנים. כנראה שנחוצים חיים כדי ארוכים ללמוד רטרואקטיבית איך להתנהג בחיים. שתינו אז היינו אמהות צעירות בלי עדיין ניסיון חיים. 15.5.2002 1"1 סתקרנ תי מה לראות מראים בטלוויזיה בשעות שאיני רגילה להסתכל בהן. כל ראיתי מיני שטויות ונחרדתי במה שמאכילים את הצופים. ממש פשוט שטויות אימים, מעין לא דברים רגילים שקורים לאנשים רגילים המאמינים שקורים אתם דברים שלא מדרך הטבע. איני מחשיבה את כך כל עצמי פיקחית וחכמה, אבל הייתי רוצה עם פעם לדבר האם מישהו, שידורים כאלו מותרים, אינם עם מזיקים? כל הדמוקרטיה גם יש לפעמים בכל עין להעיף האנדרלמוסיה האם מסביב, באמת הכול הפקר. למשל: ריפוי בחייזרים. זה? מה ואולי אצלי בראשי מוחי מתחיל משהו להשתבש אני חלילה? הולכת לשכב לישון, במשהו מעורפל, ובודקת את עצמי בכיוונים אחרים וחושבת לא. כי הפסקתי אולי את להבין המכשירים אך מסביב, מוחי עדיין צלול. נחמה, 15.5.2002 ו ק ר ^ טוב. כרגיל קמתי, זחלתי לשולחן, חשבתי לגשת לטלוויזיה עבר איך לשמוע אצלנו ולא הלילה, לי הספיק מרץ. קפה כוס שתיתי וניטה כי לי סיפרה הבוקר צלצלה אליה אלזה מהפיליפינים, שאלה לשלומי ואמרה היא כי מגיעה שני ביום בערב חזרה. ממש שמחתי לקראתה. ברוכה אני הבאה. מתגעגעת אלייך ומחכה לך מאוד! נחמה, 16.5.2002 [ 118 ]