כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

ולשמחת כל ולב לבי המשפחה והלוואי ייפסקו די! די! קרבות, סבתא האוהבת, חושבת ומאחלת לטובת כולנו שקט, שלווה ושלום! נחמה, 6.5.2002 1 "ויום קמתי וכהרגלי אכלתי, אדם ככל שתיתי נורמלי, ניטה רחצה אותי, נתנה לי כל את התרופות הרשומות ושכבתי שוב במיטה, ולשמחתי ביקרו אצלי אסנת וליאור ביקור זאת אבל קצר, הם לי. מתנה מאוד חמודים ויקרים לי ושמחתי. דרכם כי לי נודע היה אתמול אצלנו פיגוע, לצער דבר כולנו כמעט בשגרה ונהרגו הרבה אנשים, ואני בכאב זועקת, עד הם מתיי? היה זה כי אמרו בראשון־לציון באיזה מועדון. צלצלתי לדוד ועונה לי אוטומט ואיני יודעת דבר לאשורו. למה, חמודי? אני מאוד במתח. אנא, תרימו טלפון, בבקשה! 8.5.2002 לני $ ברגישות ממה שקורה זאת אצלי, אומרת בסביבה. במקום מגוריהם של המשפחה שלי, את הזעקתי כולם ומעט נרגעתי. כאבי אדם כל על עצום שנפגע טרם זמנו בנסיבות שאין אבל הכרח, ראשית זה הרי בכנות, טבעי שאני דואגת למשפחתי קודם, ובמקרה דוד עבד לא היום בביתו כהרגלו ובראשון קרה פיגוע ואני צעקתי לקירות, עד שבאמת את הזעקתי כולם, ומעט נרגעתי. עכשיו דיברה אתי תמר יקירה שלי ונהניתי מקולה וממנה וספרתי כל את משפחתי וגם שיחיו יגיעו לימי שלום בארצנו. זמן שתקווה היא לשלום תקוות חיינו. הלוואי! נחמה, 8.5.2002 ({כשיו 9:45 אני בערב. גמרתי את יומי. ראיתי טלוויזיה ואני מאוד מקווה ללילה שקט ובוקר טוב למחרתו, בלי פיגועים חלילה ובלי של שמות נפגעים, מאוויי חיינו מעט שקט ולו מסביב יהיה! טוב לילה לכולם, נחמה, 8.5.2002 ו ק ר ^ טוב. קמתי משנת לילה בבית אני כי בסיפוק ברשות איני עצמי. רוצה להגיד כי הטיפול בבית היה לא חולים אבל טוב, חולים הרבה, צוות מצומצם, מסור ואינו יכול להיקרע, כמה עד אבל שאני את מבינה המצב, ישנם כל מיני צרכים שאי־אפשר לחכות יותר מדי זמן, ולכן בבית זאת מבחינה יש טוב! תרופות חדשות. [ 115 ]