כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא דבר יחסר. חי אדם אין לעולם וטוב דבר כל כך. שזה מאוד מתחיל מהתחלה וגומר. אני עושה את כמובן לפי הכול הנוהג, ולפי ההרגל. קמתי, שתיתי, אכלתי קל, משהו גם עשיתי ופה צרכים. ההרגשה כי לא משהו כתמיד. כמה שלשלתי לי ויש פעמים סחרחורת. המטפלת שואלת: הכול מה בסדר? אני יכולה לענות, היא באמת מעוניינת שיהיה גם היא בסדר. תדע ולא חדשה להסתדר בכל מקרה אין אחר. באפשרותי הפעם לעזור. אני עכשיו אעשה אינהלציה. גם היא תרחץ אותי ונראה מה שיתפתח. אחרי שרחצו אני אותי חושבת אני כי מרגישה מעט יותר נוח. נחמה, בוקר, 22.4.2002 m V צלצל אתמול ממעלה אדומים. המשפחה יום חוגגת של שש הולדת נועם. טוב מזל יקירי, ללימודים ולחיים טובים, יעל, דודו כמובן נועם ויובל וההורים משני הצדדים. מזל טוב! האוהבת ורוצה בכל ישותה טוב כל לכולכם, סבתא נחמה ניטה המטפלת בי הלכה לקניות לפי רשימתה מה שנחוץ אני לבית. מוכרחה להסתגל אליה, במקום אלזה ולסמוך עליה בכול. לי שיש מכיוון הרגל עם לדבר עצמי בכתיבה, זה את גם אני רושמת. לפעמים כי לב שמה רשמתי כל גם מיני שטויות. לכם מותר בהחלט ואין לי, לצחוק לשנותי. לי הייתה הרגשה לא מאוד טובה, אפילו יד על אבל בשנתי, עם השולחן בפה שוחד (אוכל) אני עדיין קיימת כפי שהנכם רואים. נזכרתי של ספר פעם שקראתי בלזק "אבא קרא מכם מי בטח גוריו״ אותו ויודע את במה תוכנו. יש מדובר? אצל מעט דוגמה ידידתי בבן הילדה שנשא פעמיים אישה, הוליד ילדים פה ושם, בנה שתי משפחות, התגרש פעמיים והבית אצל שלו אמאל׳ה, בית לו אין כי אחר לו ואין מקום אחר בו, לחיות ואצל זה עקב הילדה גיהינום בבית, וסוף סיפור (זאת לא דוגמה אני ממשית, זוכרת את היטב הסיפור אבל לי הזכיר מעט אנלוגיה). 22.4.2002 ק מ ת י בבוקר לי היו משנתי. ביד כאבים זה גם אבל שמאל של עובדה קיומי. גמרתי טיפול בכדורים פרדניזון היו כה עד שתמיד יעילים, וחשבתי אולי כדאי [ 111 ]