כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

(!\לום בצאתך! אלזה חמודה! דרך צלחה! להתראות! חזרי בשלום! בידידות רבה, נחמה נתניה, 9.4.2002 ו ת מו ל ^ אלזה נסעה הביתה. השתדלה כמיטב יכולתה מה כל את לסדר שנחוץ לעשות למעני, רשמה כל מיני הוראות ומה איך על הקיר, באנגלית, כדי שהמחליפות אותה יבינו מה נחוץ לי, נדברה אתי שלום אחרון מהמטוס. שלום, חמודה, להתראות. 7 *יברה אתי בטלפון. יקירה, מתוקה שלי, תמרי, שחזרה ממרחקים והיא, לשמחתי עוד הרבה, מעט תגיע אליי. לך, תודה חמודה. לבי את מחממת הזקן. ברוכה תהיי! אני כולי פקעת עצבים, לא אפילו מתביישת להודות בכך. שכבתי אחרי הצהריים ונמנמתי. כמה כל דקות התעוררתי בתחינה לא בנפשי את לאחר פגישתי עם כל תמרי. הזמן שהיא הייתה בחו״ל חיכיתי בסבלנות, כמעט בביטחון, והיום זמן שבעוד היא מועט תגיע, ביטחוני אבד ונדמה היא כי לי היה תבוא מאוחר. ישנם נימים מיוחדים הקושרים אותה אני אליי. נזכרת כי אחרי של מותו אבא, דוד משפחת אז הייתה בארצות הברית ואני נסעתי לבקר אצלם. נסעתי לטייל בילוסטון לנו פארק. בפונדק דרכים מפוזר בכמה מבנים. דוד, נועה והנערים בחדר עם אני אחד, תמרי בבניין אחר יער בקרבת וחיות יער. ישנו על מיטה רחבה מאוד, זו בקרבתה של השנייה. זה אותי קושר, ואני זוכרת את הכול בזיכרון ויזואלי ושמור בחיבה וגם רבה, שתינו בשיח בינינו גלויות לב וישרות, ואני הזקנה באמת אוהבת ומבינה את תמר בכל ככה בכול, אני אופן חושבת. בי יש עדיין משהו מנעורים ואולי זה כי טוב גם ישנו. אני לך מחכה חמודה. איני מסוגלת לך להכין פנים קבלת שאת ראויה, את אבל יודעת את ידי אוזלת פיזי במובן ואני מקבלת אותך בזרועותיי הפתוחות, עוד ולבי יותר. מה זה שיש! סבתא נחמה, 21.4.2002 יקיריי. קמתי הבוקר משנת לילה קשה, בהרגשה סופנית, שום בלי טענות, בהשלמה מלאה, והלוואי ולא אני כי אתבדה חושבת שבאמת מלאו שום וכי ימיי [ 110 ]