כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לא חזרתי בתשובה. לי יש רצון כביר לשינוי. כול קודם שהאווירה בארץ ושליסינו יוסרו ולי מעלינו, ישנם מועמדים, שמות להחלפה! אולי? אני כהרגלי שכבתי למנוחת צהריים, כאילו עבדתי סדר זהו אבל זה, לפני יומי, ואלזה כל עובדת בלי היום הפסק לרגע, מנקה, כל מנגבת טיפת אבק, כאילו בנסיעתה משאירה אותי במדבר, וגם לנפשי, מאוד דואגת למחליפה אותה, שלא אקפח אותה מה חלילה, שאין צורך אני לדאוג. מאוד כל מכבדת עבודה סביבי והיא לא יוצאת אבל זה, מכלל מרגשת אותי דאגתה. 17.4.2002 נ י ^ רוצה כמה להגיד מילים לאביבה. אני יודעת לא שהיא תקרא לא כי אותם יזדמן לה, ובכל אני זאת אביע אותם. אביבה הגיעה לביתי בתפקיד מהמשרד, לשמור אחד יום עליי בלבד, בזמן היעדר המטפלת הקבועה, כי לצערי איני נשארת לבד בבית. מתפקידה יום באותו את לי להגיש האוכל לשולחן, לי לעזור לשכב למנוחה בשעת הצורך, לקום וכיוצא ולא בזה, יותר, ובזה - להקל עליי, נגמר תפקידה. נוהגי הבית יתנהלו אחרי כמו עזיבתה לפני ללא בואה, סדר שינויים. היום שלי - בביתי בלבד, ואינו צריך להטריד אותה. כמובן סדר שאת היום בביתה איני רוצה אפילו זה לדעת, עניינה מה בלבד, שהיא ואיך רוצה שהיא נוהגת! ביקשתי מהמשרד בזמן הצורך לשגר אליי מישהי אחרת. איני רוצה בה, לפגוע פשוט איני מסכימה שיחנכו אותי. זקנתי, ואתנהג כמה עד שצלילותי לפי לי, תעמוד רצוני! לפי אחד כל לך! טוב כל אביבה, דרכו. נחמה בעוד יומיים אלזה נוסעת לביקור בבית הוריה בפיליפינים. היא כמובן מביאה היא כי לה, מחליפה מעוניינת לחזור אליי כעבור שלושה שבועות. בינתיים אני מוטרדת. לי קשה אפילו להסתגל לאדם אין אבל אחר, ברירה. הנערה שמגיעה במקומה, נוסף לכול, אינה מדברת כלל עברית ואני או צריכה ללמוד או אנגלית לדבר ברמזים. אני. גם תלמד! 17.4.2002 ו ק ר ^ טוב! היה אצלי לילה מטורף. בשעה 2 בלילה התעוררתי גז. של חזק מריח הלכתי למטבח ואצלי הגז היה סגור. הצצתי בחוץ והדף אותי הריח, ממש בכאב עיניים. [ 108 ]