כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

למרות הכול נרדמתי וישנתי חזק וטוב. עכשיו כוס אשתה קפה, אעשה אינהלציה ושוב אסתכל בטלוויזיה. אינני יודעת מה אראה ואשמע. אני אסתכל בפחד. מקווה. נראה. 10.4.2002 !*איתי: לחימה, שכם (לשמיעתי) אינה קיימת, אוכלוסייה מורעבת. ישנם גם אנו כי קולות עדיין הומנים מדי. ואבוי לאוזניים השומעות ואני מאוד לכך מודעת לא כי יחליף את הזאב עורו, ורוצים להספיק, להספיק מה עד שיותר. שאפילו האמריקאים, זאת אומרת הנשיא בוש, הקול הבודד שעדיין מתייחס אלינו ועדיין מוכן לדבר אנו אתנו. מתעלמים בשקט מאזהרותיו. לא אנו שומעים, פתאום ״חירשים״. עד ירים שבוש את קולו ואולי נשמע! הרי אצלנו פיין אפי שרון, ועוד ועוד, אנחנו חזקים ויודעים את התורה. ואני בוכה בנפשי, ואיני מסכימה לעלה התאנה שאינם כאילו של ממחנהו הימין, ואנו מכסים מעשיו בישיבה בממשלה, ונושאים בינתיים בכל שיתוף הנהגים המעוותים. אני האם איני דבר שום מבינה מהפוליטיקה, אני אני שוגה? מתחננת: את עיזבו שרון, את עיזבו הממשלה, אפילו למען ההיסטוריה. קו תציגו אם אחר! אתם אינכם מסכימים למה שהממשלה מה עושה, אתם יושבים שם ומעשיהם גם חתומים בשמכם? את עיזבו הספסלים! לכם אין הרי חברי העבודה בממשלה שום השפעה אלא לטובה אפילו בשתיקה מעין תמיכה בשרון ומעשיו. האם אתם רוצים אני בכך? שואלת אתכם פעם בכנות. אחת תציגו מעט אהדה לעניין הרצוי באמת בזמן הזה, לעם! מבלי על פעם לחשוב התועלת לעצמכם אישית, ותשכחו את פעם המשכורות! כסף עגול לכל הוא, כיוון, פעם במילא יב_רח ותישאר לכם הבושה! 10.4.2002 \כבתי £( קצת לישון בפחד. לשמחתי או לרווחתי ישנתי עד שעה שלוש בלילה במנוחה, ואז התחילה להטריד אותי השאיפה, זאת אומרת הנשימה. לא לי הספיק אוויר ונאבקתי. ניסיתי ללכת למטבח לחלון פתוח. גם אני איך תרגישו כותבת שגיאות אני ואם כתיב זה אחרי מבחינה בהן, משתדלת לתקן. הזיקנה בי מהתלת וכבר איני בטוחה איך בכלום. אומרים בעם, יהיה שלא יותר גרוע, העיקר שלא אבייש זה אתכם, לי שיימצא המזל למות אני שפויה. כותבת בהחלט במחשבה צלולה, לי מחכה יום היום קשה. אלזה זקוקה היום לנסוע לתל־אביב, בקשר לנסיעתה הקרובה לפיליפינים. הביאה אליי נערה שאינה יודעת עברית והיא [ 102 ]