כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

למיטת הבדיקה לי אין כי גם הקשה, שפה משותפת עם סביבתי. אני אשתדל להיאזר בסבלנות ולחכות לישועתי מכוחותיי עצמם, ויהיה מה הרי אני שיהיה. רגילה להילחם! עד הסוף! היום ביקר אצלי הרופא. נדמה הוא כי לי הגיע של בזכותו בדק עודד. אותי בסטטוסקופ וקבע כי הריאות אצלי בסדר גמור. טוב! ולמען מה - שהוזמן לכאבים במותן, רשם כדור. אלזה תקנה כי מחר, היא היום בחופשה, ולא אטריד את אביבה אתי שנמצאת היום. אולי יעזור גם לי יהיה מחר, לא עוד טוב. הספקתי להודות זו כי לעודד, זכות גדולה וחסד של מצדו רצה זאת בכל דוד הרופא. שיבדקו אותי במיון. חמודי, אתה חושב שיעשו שלך לאמא ״אוברול"? לא כדאי לחלום בכל זה. אודות אופן תודה לשניכם, בניי, שאתם לי היו כאלו! בריאים ושיהיה לכם טוב. אמא האוהבת אתכם מאוד. אני המומה איך ממש דברים נשברים, מתקלקלים, בלי ממש יכולתי להשגיח כל על מיני פינות. אני למשל, מתיישבת יד על הטלוויזיה בשעה חמש, והנה במשקפיים שלי עדשה - אחת - הימנית שבורה! איך? אין מדוע? יודע! ואני דואבת! אביבה אני כי ראתה רושמת במחברת. ״מה את רושמת?״ "את אני: קורותיי היום". את עלי ״גם רושמת?״ לי יש מה לא, לרשום עלייך? מסתכלת בכתביי, הרי והיא יודעת לקרוא! האמת מה לי יש כי לכתוב אודותיה. היא אליי נחמדה ועושה מה לא אני שצריך. מבקשת ממנה בין אבל הרבה, השורות, זאת אומרת פה, דיבור דיבור היא שם, ימנית קיצונית, ההפך ממני. איני מנהלת אתה שיחות פוליטיות, אבל יודעת השקפותיה. פעם למשל כי אמרה הייתה כל את הורגת הערבים. זה לא לי. מספיק להתווכח אין אתה. אבל תועלת, הרי אתם אני איך מבינים מרגישה בקרבתה, כמו בדיוק בממשלתו של שרון, והכול איך שמתנהל אצלנו במדינה. ולדאבוננו העם המפוכח שותק, לעת רק אולי אני עתה! עדיין מקווה. נחמה, 7.4.2002 ת מו ל ^ ביקר אצלי הרופא, ביקור בית. בדק. כבר כי ראיתי רשמתי ולא זה את הוא אחזור. לי רשם לקחת תרופה, לא ואני זכרתי גם כי לי נתן הוא שנה לפני אותה תרופה לכאבים ולא אלא הועילה, להפך. לי יעץ עודד חצי לנסות עצה כדור. לי. טוב היה לא זה גם אבל טובה, [ 100 ]