כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

אבל אנושית, שוב לעזוב אותה ולהיכנס למבנה היה לא שבאמת ראוי למגורי לא אנוש... בין היינו מייסדי אבל הכפר, הספקנו חיי בו לטעום בראשית ככל היתר ללא - תחבורה, ללא כביש גישה לנתניה או אפילו לאבן־יהודה הקרובה, ללא צרכניה, הולכים עד ברגל כביש החוף ובחול עד הברכיים לקניית צורכי יוס־יום באבן־יהודה. בחורף [של אחד מצד לעבור הדרך הראשית בכפר, לצד ע.ק.] שממול עד בוץ היה הברכיים. למזלנו מצאנו בכפר אוכלוסייה חרוצה, עמלנית וצנועה לנו שעזרה להיקלט בעצות ובידע. - שנינו מרדכי ואני לא - היינו צעירים, הנעורים מאחורינו ובידיים ריקות... אבל בלהט ובמרץ, ובכל כוחנו התחלנו לבנות משק. עשינו וניסינו לעשות - הכל ירקות, לול, נטיעות. גם הרבה לא מי שגיאות, שוגה? נטענו ועקרנו, כל מיני ניסיונות שלא תמיד הצליחו, הלוואות בבנקים וכר. של בסופו דבר, בעבודה קשה ומפרכת בלי של חשבון שעות וימים, הקימונו משק לתפארת״. אחי ואני התחתנו והקימנו משפחות מחוץ לכפר־נטר. הורינו, נחמה ומרדכי נשארו לבדם במשק שהקימו. בשנת 974 , ו תש כאשר כוחם אחרי 24 שנים בכפר, את מכרו קנו המשק, דירה עד חיו ובה בנתניה מותם. אבינו, מרדכי נפטר בפברואר 1988 , בן 83 שנים. אמנו, נחמה נפטרה בביתה בדצמבר 2002 , בת 92. יומנים אלה מאז שכתבה לה שמלאו תשעים שנים, שונים ממה מאוד שכתבה קודם. בעשור השנים שקדמו ליומנים אלה כתבה בצורות על שונות של גדול מגוון נושאים - זיכרונות, על דעות עניינים של שברומו על וגם עולם עניינים וזוטות מסביבתה הקרובה, סיפורים דמיוניים כמו ארבע גרסאות לשיחות עם מלאך המוות, של חוויות התרשמות מהטבע, ביקורת ספרים ותיאורים והתרשמויות מאירועים בהם שונים נכחה או השתתפה. בכתיבתה זו תיארה והגיבה לסובב וגם אותה למתרחש במעגלים יותר רחוקים כפי לה שנודעו מספרים, מטלוויזיה ומעיתונים. בין כך, היתר, כתבה רקוויאם לעץ שגדל וגם בחצר על הגיבה הדחת גורבאצ׳וב ברוסיה הרחוקה, את הביעה התרגשותה למראה שקיעות אדומות בהן שצפתה ממרפסת וגם דירתה כתבה דברים של לזכרה טליה שפירא מצג ורק אך שהכירה הטלוויזיה, תיארה לילה בחדר־מיון של בית־חולים "מאיר״ וכתבה על יחסי האדם עם אלוהים. [ 10 ]