שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

// תרבות אתנחתא ל פני שנה בערך, אחרי שכבר התנסה בהפקות גדולות ושינוע תפאורות בישראל ובעולם עם המופע הגדול "אלומיניום" ובנה תערוכות אינטראקטיביות לכל המשפחה ("אלומיני"), החליט אילן עזריאל, ההוגה והיוצר של מופע הצינורות הכסופים, שהוא רוצה להתנסות בעוד חוויה. הפעם לבדו, במכונית הפרטית, עם שני פחים גדולים שבתוכם הצינורות ועוד כמה אביזרים מנייר כסף, הוא "חורש" את הארץ את "אלומינצ'יק" 6-3 ומציע בגני הילדים לבני - מופע חפצים אינטראקטיבי שמשלב חומרים, תנועה והרבה דמיון. "זאת חוויה נהדרת, הילדים הם הצופים הכי טובים כי הם מגיעים בלי התניות והדמיון המפותח שלהם מאפשר להם להגיב מיד, להשתתף, להיכנס לדמויות ולהמציא דמויות חדשות - והצחוק וההנאה שלהם אותנטיים לגמרי", אומר עזריאל. הוא מופיע לרוב בפני ילדים הישובים סביבו בצורת 60־ שני גנים, עם כ ח', כדי לאפשר לכל אחד מהם לראות היטב, וגם, אם הוא רוצה, להשתתף. דקות, 50־ את המופע שלו, שאורכו כ עזריאל מחלק לשלושה חלקים. בהתחלה, כדי להכניס את הילדים לאווירה ולהראות להם את "חומרי הגלם", הוא מרוקן את הפחים, חושף את הצינורות הכסופים והגמישים ומסדר אותם. בהמשך הוא מספר להם את הסיפור "גלגולו של צינור" שבמרכזו גן ילדים שעבר שיפוץ, ובערימות האשפה שנועדו לפינוי גילו הילדים צינור מבריק ומעניין שאותו לא רצו לזרוק. הם הציעו לעשות ממנו כל מיני חיות - נחש, תנין או ג'ירפה, רעיונות שמובילים את עזריאל להאניש את הצינורות באמצעות גופו שלו או מפוחי אוויר, וליצור דמויות שזוחלות ו/או מרקדות. בפרק החותם את הפעילות מתקיימת סדנה שבה לומדים הילדים "להפעיל" את הצינורות. הם מנערים ומכווצים אותם, רוקדים איתם ונכנסים לתוכם כדי ליצור דמויות מוכרות, וגם כאלה שהם ממציאים. "במשך השנה הזאת גיליתי שמאגר הרעיונות הוא עצום והילדים מצליחים להפתיע כל פעם מחדש", משתף עזריאל, ומספר שבאחת הסדנאות ביקש ילד ליצור מיריעת נייר הכסף גלימה לסופרמן, והוא אימץ את הרעיון בהמשך. לדבריו, לפעילות הזו המדגימה מה אפשר לעשות מ"סתם" צינור יש עוד היבט חשוב - הילדים לומדים שכדאי לחשוב רגע לפני שמשליכים משהו לפח, ושיש חפצים שאולי אפשר לעשות בהם שימוש חוזר. מחוץ לצינורות המקובלים "אלומינצ'יק", המופע לגני ילדים של אילן עזריאל, מציג בפניהם את שפע האפשרויות למחזור ומשחק בחומרים ישנים ומשומשים ו גם הפעם נתחיל בהמלצה - לכו לראות את "עצקרח", יצירתם החדשה של ענבל פינטו ואבשלום פולק. צריך רק לשבת, להסתכל על הרקדנים המופלאים האלה, להקשיב למוזיקה ולהתמסר. על כל השאר מופקדים היוצרים והרקדנים שהכינו לכם בונבוניירה קטנה ורבת קסם, שתגרום לכם לצאת מהאולם עם חיוך רחב. זה מתחיל בפרק שעומד בסימן ההמתנה. החלל נראה כמו תחנת רכבת, השעון מתקתק ומדי פעם נשמע צליל פעמון של רכבת יוצאת או נכנסת. הרקדנים יושבים, מביטים לצדדים. מחכים. אף אחד לא יודע למה. הרגע הזה של הציפייה ללא נודע ושפע האפשרויות הגלומות בו תמיד ריתק את פינטו. עכשיו מצטרף לשני הרקדנים נוסע שלישי שאוחז במזוודה, ושלוש רקדניות בלבן מגיחות לקטע של ריקוד מעודן שמרהיב ביופיו דווקא כי יוצריו הלכו בו בקטנות. אין כאן, וביצירה כולה, שום ניסיון להרשים בתנועות רחבות או בקפיצות. צריך אולי להקדים ולומר ששפת המחול של פינטו ופולק שואבת מהתנועה היומיומית והמוכרת שהיא מצומצמת מטבעה, ואותה הם טוענים ברסיסי קסם - לפעמים מפתיעים, פה ושם וירטואוזיים באיפוקם ולפעמים נוגעים ללב כי הם כל כך מדויקים. אי אפשר שלא להזכיר את הטריו הנפלא שבו מציבים שני רקדנים את חברתם בין שני כיסאות כשראשה למטה ורגליה מרחפות למעלה. הסצנה הזו נבחרה לכרזה המלווה את "עצקרח". ביקשנו לברר מהי משמעות השם הזה וכצפוי למדנו שיש המון אפשרויות - אולי פסל קרח בדמות עץ ואולי סתם עץ בקרחת יער, ובעצם כל אסוציאציה שעולה בדעתכם טובה באותה המידה. כמו ביצירותיהם הקודמות, גם הפעם פינטו ופולק הולכים רחוק עם הדמיון והפנטזיה, מה שמאפשר גם לנו הצופים להעניק למתרחש על הבמה פרשנות משלנו בזכות העושר הוויזואלי, התנועתי והמוזיקלי. כאן המקום להזכיר שהשניים, כבעבר, חתומים על כל היבטי המופע – כוריאוגרפיה, עיצוב פס הקול, עיצוב התלבושות והתפאורה, ורק את עיצוב התאורה הם מפקידים בידי יאן טיבולי, שאיתו הם משתפים פעולה כבר שנים רבות. הפרק השני במופע מתרחש כאשר נפתח המסך האחורי הלבן ומאחוריו מתגלים שמונת הרקדנים כשהם ישובים על כיסאות לבנים במעגל. עכשיו כבר ברור שההמתנה תמה והקבוצה יוצאת למסע בזמן ובדמיון שגם הוא רצוף בהפתעות. מה יש במזוודה מהפרק הראשון שעכשיו נפתחת לרגע? איך מסתדרים הכיסאות בריקוד בדיוק מופתי שכזה? וכמובן, איך מצליחים הרקדנים לנוע כאילו הם גולשים על משטחי קרח חלקים? את הפרק הזה, שבו הקבוצה היא במרכז לעומת פרק ההמתנה שהוא יחידני במהותו, יצרו פינטו ופולק לפני כמעט עשור לרקדני להקת "פילובולוס" האמריקאית. העבודה ההיא, "ראשס", בלטה ברעננותה אז ומצליחה לשמר את הקסם גם היום. ברור שהרכב הרקדנים השתנה, והיוצרים גם הם עברו כברת דרך והוסיפו עוד עבודות וניסיון לרפרטואר שלהם, וכעת שלוש דמויות שנעדרו מהעבודה ההיא מעשירות את המופע העכשווי. את הלהקה שלהם הקימו פינטו ופולק לפני שנים ומאז הם בין הלהקות הבודדות 25־ כ שממשיכות להעלות מדי שנה עבודה חדשה, בהן לא מעטות שנהפכו ליקירות הביקורת והקהל - כמו למשל "עטוף", "אויסטר" ו"שייקר" מימים רחוקים, ו"פרחקיר" מהשנים האחרונות. לצד יצירות המחול כוללת רשימת העבודות שלהם אופרות ושיתופי פעולה עם יוצרים מרחבי העולם, ועמודה מכובדת של פרסים בישראל, ובהם פרס התיאטרון ליוצרים, פרסי ביצוע ללהקה וגם פרס "בסי" שמוענק מדי שנה ליצירה נבחרת על ידי עירית ניו יורק. ולסיום, יש לנו משאלה - לקבל גרסה מקוצרת של "עצקרח" לילדים. יעל אפרתי ההמתנה משתלמת הלהקה האהובה והוותיקה של ענבל פינטו ואבשלום פולק מחזירה את הקסם לבמה ב"עצקרח", מסע מלא הפתעות בדמיון ובזמן מתוך "עצקרח", של להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק. שואבים השראה מהתנועה היומיומית והמוכרת 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 32