שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

א יזה ילד היית? "ראשית אני מבקש להביע תרעומת קלה על השימוש בלשון עבר בשאלה. אני סבור שכל מי שעוסק בספרות ילדים, ובמידה רבה גם מי שעוסק בספרות מבוגרים, אינו אלא ילד, ולא משנה מה גילו הביולוגי או כמה רציניים הפרצופים שהוא עושה בראיונות. אי הנכונות לקבל את העולם כמות שהוא, והניסיונות החוזרים לברוא לו מתחרים יפים, צובטי-לב ומצחיקים יותר, הוא תכונה בראשיתית של ילד. "בתקציר שמופיע על גב ספרי 'בשכונה שלנו', הגדרתי את הילד שהייתי היטב: 'פעלולן מורשה מטעם משרד התחבולה'. די לציין ששברתי פעמיים את יד ימין, פעם את יד שמאל ופעם את רגל שמאל, פתחתי את הראש במבחר אירועים חגיגיים וסייעתי גם לילדים אחרים - בעצה ובמעשה - להכיר את העולם הנפלא של הגיבוס והתפירה. לבית הספר הגעתי כילד , ואי לכך התיישבתי 4 מחונן שידע לקרוא מגיל בכיתה א' על הרצפה והתחלתי למחוא כפיים, לא הסכמתי שילמדו משהו שאני כבר יודע. ותמיד הייתי ילד כותב". מתי פרסמת לראשונה, ומה אתה זוכר מהחוויה? "הטקסט הראשון שפרסמתי הופיע בעיתונות . אני זוכר 19 המקומית בירושלים, ואני בן שהבטתי באישון בוקר של יום שישי בפה פעור בשם העט שלי, נמרוד גולן (הייתי חייל ואסור היה לי לעבוד, כל שכן לכתוב בעיתון). נדמה לי שסיקרתי פתיחת קונדיטוריה חדשה של הנס ברטלה". אילו דמויות משמעותיות אתה זוכר מתקופת הלימודים? "אני זוכר די הרבה תלמידים ויותר מזה תלמידות, ואת כל המורים שלי. פינה חמה במיוחד, עם גופרית, שמורה למורה לכימיה שאמרה שכלום לא ייצא ממני, ולמורה להיסטוריה שהתפוצצה מצחוק כשאמרתי לה שאהיה סופר, וביקשה בלגלוג שאשלח לה את הספר הראשון שלי עם הקדשה. התמזל מזלי שמנהל בית הספר, ד"ר גדעון שטחל, היה איש עם ראש פתוח ולב גדול, והוא דחק בי לעבור ממגמת הביולוגיה, שאליה הלכתי בשל לחץ חברתי, אל מגמת הספרות ששם היה מקומי הטבעי". על אילו נושאים אתה כותב ומדוע? "בעיקר מעניינים אותי סיפורים טובים, אני פחות מתעסק בנושאי העומק או במסרים בשלב התכנון, אף שרבים מסיפורי הילדים שלי קוראים, בסופו של דבר, לתקשורת אנושית ישירה וכנה. אנו מספרים לילדים שלנו שפע שקרים כדי שלא לפגוע בנפשם הרכה, אבל הם מגיעים לאמת בכל מקרה ואז כועסים עלינו כי שיקרנו. הדמויות הראשיות ברומנים שלי למבוגרים תמיד נאבקות לבטא את עצמן במלאות. אני חי באמונה שלמה, שרוב בעיות העולם נובעות בגלל תקשורת לקויה, והלוואי שהיינו חוזרים לימי מגדל בבל ומדברים לשון אחת. עברית, אם אפשר, כי אני כבר די מתמצא בה". ספר על ספרך האחרון. "שני ספרים שלי יצאו יחד, בראשית יוני, ממש באותו שבוע. האחד, 'גוזלים בראש', הוא ספרי השמיני לילדים, והשני, 'אהבה נגד חברות', הוא הרומן השלישי שלי לבני נוער. 'גוזלים בראש' מספר על הילדה רעמה, שהשיער שלה גדל פרא על ראשה עד שהיא מוצאת בו גוזלים ומחליטה להחזיר אותם לאמם. זה בעצם ספר על עצמאות מחשבתית ועל הדיפה של לחצים חברתיים. הוא יצא במקביל גם בגרמנית וצרפתית, ועל כל אלה תודתי הגדולה למאיירת ליאורה גרוסמן, שאת הדמות של רעמה יצרה בכלל לספר אחר, שנגנז. ״ב'אהבה נגד חברות', ירין וליאור, שני בני שהם חברים טובים מכיתה א', מתאהבים 10 באותה בת, וחברותם עומדת למבחן מורכב. זו קומדיה רומנטית, בעצם. רציתי לכתוב ספר מצחיק על רגשות של בנים, כי זה נושא שלא מטופל כל כך בספרות הנוער הצעיר, גיל שהוא גם כך מוזנח ספרותית בדרך 10-14 כלל, כי זו שכבת ביניים שספרות הילדים קטנה עליה, אך ספרות הנוער גדולה עליה. אני לא אעיד על עיסתי, אך אגיד שגם כאן האיורים, שיצרה נוני סגול, פשוט מרהיבי עין". ספר על מפגשים שלך עם תלמידים. "אני נפגש עשרות פעמים בשנה עם תלמידים ותלמידות בכל שכבות הגיל, בדרך כלל במסגרת סל תרבות ארצי. הקטנים תמיד מכינים ציורים ושואלים ושאלות מתוקות ולפעמים מביכות, כמו צעקה לי 6 'כמה כסף אתה מרוויח?'. פעם ילדה בת 'יונתן יבין, אתה חתיך!'. אשר לתלמידי החטיבה והתיכון, כל מפגש שלי איתם מעודד אותי מחדש, זה גיל מושמץ היסטורית, כי מבוגרים לא אוהבים את הנעורים שמרקדים להם מול הפרצוף, מלאי תשוקה והתרסה, שתיהן מוצדקות לגמרי, אגב. "לא מזמן הוזמנתי ל'בית הספר חדש' בחולון, שאימץ את הרומן השני שלי לנוער, 'אנטי', כפרויקט שנתי. המורה שלהם, דפנה, הכינה חוברות עבודה שעסקו בפרוטרוט בכל פרק ופרק בספר. התלמידים קראו אותן והכינו קטעי ספוקן- וורד וראפ למפגש אתי, ועשו הופעה מדהימה. היו שם תכנים אינטימיים וקשים, שהביאו אותי לידי דמעות. ואלה בדיוק הנערים והנערות שכולנו אומרים שאי אפשר לדבר איתם. אז הנה, ספר שלי הצליח לפתוח את סגור לבם ולשחרר את חרצובות לשונם, וזה הישג שכל סופר משתוקק לו, אני חושב". איזה מקום בבית אתה אוהב במיוחד? "אני מתקשה להעלות על דעתי מקום בבית שלי שאני פחות אוהב. אולי את פח החיתולים של בתי הקטנה, סיון, היות שאצלנו אני זה שממונה על תיק הפינוי והריקון". אילו חפצים יקרים לליבך בבית, ומדוע? "חפצים בעיני אינם אלא חפצים, ואין להם ערך מיוחד. אני לא מצטער ליותר מכמה שניות כשמשהו נהרס או נשבר, כולל חפצים 'בעלי ערך סנטימנטלי', כי אין באמת ערך כזה לחפצים והערך מגולם בסנטימנט עצמו. "יקר לי במיוחד הפסנתר שלי, אבל אני מתקשה להגדיר אותו כחפץ, כי יש גם דוממים עם נשמה. כזה הוא גם הארון המשופץ שהיה שייך פעם לדודה של אבא שלי, אישה פלאית ושמה רות פרוייליך שכאשר סיימה לטפס על שנה, 90 הרים וגבעות ברחבי העולם והיא בת תרמה את גופתה למדע. הארון ניצב במלוא פארו בפינת הסלון שלנו, לאחר שגילינו שהוא לא עובר בדלתות הפנים". // סופר בנעלי בית אתנחתא , אבל היה שובב 4 הוא יודע לקרוא מגיל גדול שסחף אחריו ילדים אחרים; הוא כתב ספרים רבים, לילדים, לבני נוער ולמבוגרים, אך מאמין שמי שכותב לילדים, מעולם לא התבגר. יונתן יבין מספר על תחנות בחייו "המורה להיסטוריה התפוצצה מצחוק כשאמרתי שאהיה סופר" "בעיקר מעניינים אותי סיפורים טובים, אני פחות מתעסק בנושאי העומק או במסרים בשלב התכנון, אף שרבים מסיפורי הילדים שלי קוראים, בסופו של דבר, לתקשורת אנושית ישירה וכנה. אנו מספרים לילדים שלנו שפע שקרים כדי שלא לפגוע בנפשם הרכה, אבל הם מגיעים לאמת בכל מקרה ואז כועסים עלינו כי שיקרנו" יונתן יבין. "מנהל בית הספר דחק בי לעבור ממגמת ביולוגיה למגמת ספרות, מקומי הטבעי" צילום: תומר אפלבאום / הארץ 31 שיעור חופשי > 2017 ספטמבר