שיעור חופשי / חשוון תשעה / נובמבר 2014 / גליון 111

2 / 40

נובמבר 4102
/ גיליון 111 חשוון תשע"ה
תוכן העניינים
אם חשוב לכם להשפיע, אם אתם מחפשים במה להתבטא או מרגישים שחיוני לשתף את עמיתיכם לעבודה בדברים שאתם עושים, "שיעור חופשי" הוא
חוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926, טל' 5492296-30, פקס 5592296-30 | הבמה שלכם. כתבו לנו כדי שנוכל לפרסם אתכם
שיעור בכיתה א' בבית בשער:
הספר "משותף" בתל אביב. למטה:
היועצת ג'ניס מוראש ותלמידים
בבית הספר "דקל" באשקלון.
אביגיל שפרבר, צילומי השער:
מור ברנשטיין
רווית שרף עורכת:
אביבה טנא עריכה:
ניצה ברגמן הפקה:
סטודיו פורת גרפיקה:
יעל אפרתי, משתתפים:
תמירה גלילי, רותי גליק,
לימור דומב, בתיה טולדנו,
גלית לוי, לימור לניאדו־תירוש,
ראובן שבת, רן שפירא
מור ברנשטיין, צלמים:
ברני ארדוב
ניר גולן מאיירים:
חיים סולן לוחות ודפוס:
אחריות מערכתית:
הסתדרות המורים
ציון שורק, מערכת מייעצת:
עו"ד שגית להמן, ג'ינה מרום,
שלמה ישי
רחוב בן סרוק 8, תל אביב, מיקוד 96926
' 5492296-30, פקס 5592296-30, דואר אלקטרוני:
כתבי היד המתקבלים במערכת עוברים עריכה וקיצורים. © כל הזכויות שמורות
המערכת אינה מתחייבת להחזיר כתבי יד וצילומים
ממורה למורה
רצח רבין כפי שסיפרתי לתלמידי
ילדים בני 01, רובם נולדו בארץ, לא כולם. אף אחד מהוריהם לא
נולד בארץ. משפחותיהם מגאנה, ניגריה, מהפיליפינים, אריתריאה
ויש אפילו פליטת מלחמה מאוקראינה. הם משחקים ורבים בבליל
שפות: אנגלית, רוסית, ערבית וטיגרינית, ולומדים בעיקר בעברית,
שפת אם שלהם שאמם לא ממש מדברת אותה, מקסימום מבינה קצת.
הכיתה היא סוג של מגדל בבל, אבל בקטע טוב!
בית הספר שבו הם לומדים הוא בית ספר ממלכתי ישראלי ובמודע
אנחנו כן מלמדים טעימה ואף יותר מחגי ישראל ומועדיו, והנה יום
השנה לרצח רבין שוב מגיע, וברור לכולנו, או לפחות לי, שהאירוע
הזה ראוי להילמד בכל שנה.
אנחנו לומדים על חייו של רבין. לאוזני ילדים בני 01 כל מלחמות
ישראל הן כמו מלחמה אחת גדולה וארוכה שנמשכת עד היום.
מלחמת העצמאות או מלחמת ששת הימים הן בלתי נתפשות באותה
מידה. רק אזעקות "מלחמת צוק איתן" עוד מהדהדות באוזניהם, אף
שהדבר שהכי מפחיד אותם, יותר מטילים, הן ההפגנות שצועדות בלב
השכונה נגד "הסודנים", כי בעיני תושבי השכונה, כולם סודנים.
המורה מספרת להם סיפור מתח על רצח, רצח של ראש ממשלה.
שלוש יריות, היא אומרת, והם מושיטים את האצבע המורה, מכוונים
לאוויר ופיהם לוחש "פיו, פיו, פיו". "ספרי עוד על הרצח", "איך
שירד במדרגות", הם מבקשים - והמורה מספרת. מה הם מבינים, אני
חושבת לעצמי, לא מתוך זלזול, חלילה, אלא מתוך ידיעה שבגיל
הזה, לא תמיד עניינים שכאלה מובנים עד תומם, אבל אני ממשיכה
ומספרת ומסבירה, ולא מוותרת.
השנה, משגדלו קצת התלמידים, החלטתי להתמקד בנושא ההסתה.
שנים לא ראיתי את הסרט שתיעד את ההפגנה בכיכר ציון בירושלים
חודש לפני רצח רבין, והשנה החלטתי להקרין קטעים ממנה לתלמידי,
כדי להדגים מהי הסתה, והרי ידוע שתמונה שווה אלף מלים. הקרנתי
את הסרטון ונדהמתי: בכירי הפוליטיקאים מימין עומדים במרפסת
מעל ההמון הקורא "מוות לרבין", "רבין בוגד", "רבין רוצח" ועוד
פנינים. לא זכרתי את עוצמת השנאה ואימתה, וכל כך התביישתי -
אבל ידעתי שמחובתי להראות זאת לתלמידי.
לאחר הצפייה בסרטון, נערך דיון פורה ומעניין בכיתה, והשאלה
שהעליתי היתה "האם הסתה קשורה לחיי הילדים בכיתה?" כי מה
תפקידנו כעת - ולא משנה אם אנו מחנכים או הורים - אם לא לנסות
ללמוד מהעבר וללמד את לקחיו. כאן נכונה לי חוויה משמעותית
ומרגשת. הילדים האלה, שמשפחותיהם הגיעו אלינו מכל העולם ולא
בדיוק גדלו על מורשת הפלמ"ח וצה"ל, הבינו מיד את הקשר ובאותו
יום היה נדמה שהילדים היו חביבים ואדיבים יותר זה כלפי זה, וניכר
שהשפעת השיחה ממשיכה גם ימים אחריה.
ומשקיבלו משימת כתיבה, צדה את עיני תגובתו של התלמיד ד':
"ובסוף זה נגמר ברע אצל מבוגרים ולא אצל ילדים, כי בסוף המורות
אומרות לילדים לבקש סליחה ואצל מבוגרים ממשיכים" (כך נכתב
במקור). אכן, מכל תלמידי השכלתי!
המורה אורית
אקטואליה
כתבות
מדורים
מאת לימור דומב|
אתנחתא
בגליון 011 נפלה טעות בעמ׳ 12.
המצולמת היא מלכה האס
ולא כפי שצוין.
נובמבר 4102 < שיעור חופשי 2