אתרוג | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 88

תשרי תשפ״ב 34 שילוב בין המשפט העברי והמשפט המודרני ד”ר פורת רואה במפעל המשפט העברי פרויקט ציוני שנובע מהאמונה שישראליות ויהדות יכולים וצריכים ללכת יחדיו. “יש אמנם מי שחושב שזהות יהודית לחוד וזהות ישראלית לחוד, ויש ביניהן פער בלתי ניתן לגישור. יש החפצים במדינה אזרחית ליברלית, שהיהדות בה היא לכל היותר נחלת הפרט. ומנגד, יש מי שחולם לשוב לימי דוד ושלמה ולהקים מדינת הלכה בטהרתה, ואינו מוכן להשלים עם חזון צנוע יותר של השראה יהודית למדינה מודרנית. “אני אומר לאלו ולאלו: השילוב אפשרי ורצוי. המשפט העברי עתיר אוצרות שהקהילה היהודית פעלה לפיהם אלפיים שנים. דינים עבריים כגון: פרשנות חוזים, דיני צדקה, נזיקין, קניין ולשון הרע, בהחלט יכולים להשתלב ולהפרות את המשפט הישראלי. ומנגד, גם הדין העברי זקוק לחידוש המודרני. הרי גם בבתי דין רבניים לא מחייבים גנב בתשלומי כפל כבר אלפי שנה. לכן, בעיניי המשימה היא לפעול בתוך מסגרות המשפט של המדינה ולהעשיר אותם במקורות ההשראה של המשפט העברי, אף שלא בגרסתה ההלכתית השלמה”. בג”ץ שואב השראה מהמשפט העברי לדברי ד"ר פורת, המשפט המודרני והחוק הישראלי אינם מצויים בהכרח על נתיבים מתנגשים; להיפך הם מסוגלים להפרות זה את זה. "כאשר בונים גשרים בין העולמות, זוכה המשפט הישראלי להיחשף לאוצרות המשפט העברי, והבנת ההלכה יוצאת אף היא נשכרת מן המפגש". במבט היסטורי טוען ד”ר פורת כי בעשורים הראשונים של מדינת ישראל נשבה בה רוח חיובית כלפי המשפט העברי. דיני משפחה, וכן חוקים שונים כגון חוק השבת אבדה, חוק איסור לשון הרע וחוק השומרים, הושפעו במידה זו או אחרת מן המשפט העברי. אולם בעשורים שלאחר מכן השתנה הכיוון והמשפט העברי הפך לסלע מחלוקת בין דתיים וחילונים. שיאו של תהליך ההתרחקות היה בשנות השמונים והתשעים, כאשר נעשו ניסיונות הולכים וגוברים לצמצם את השפעתו של המשפט העברי. הדבר המפתיע הוא שב- השנים האחרונות המטוטלת שוב זזה 15 לכיוון היהודי. “בשיח הציבורי יש טעות אופטית לגבי המתחולל בבית המשפט העליון. פרסומים פופוליסטיים על פסיקות בנושאי חמץ בפסח בבתי חולים, פתיחת חנויות בשבת וזכויות להט”בים יוצרים תחושה שבג”ץ הוא אנטי יהודי. אולם התמונה מורכבת הרבה יותר. מצד אחד, בג”ץ מעגן יותר ויותר את חירויות הפרט, ובמסגרת זו נאבק בכפיה דתית. אך מצד שני, הוא שואב יותר ויותר השראה מן המשפט העברי בתחומים משפטיים שבין אדם לחברו”. להלן דוגמה לדילמה משפטית בבית המשפט העליון שהושפעה בשנים האחרונות מארון הספרים של המשפט העברי. בתקופה האחרונה מתמודד בית המשפט העליון פעם אחר פעם עם שאלת המתח בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב של אדם הנפגע מפרסומים נגדו. שני מקרים מפורסמים במיוחד הם פרשת הסרט “ג’נין ג’נין” וכן תחקיר התוכנית “עובדה” נגד סרן ר’. מתברר כי בלא מעט פסיקות בנושא זה חלק מן השופטים מוצאים עזר רב באופן שבו המשפט העברי טיפל במתח זה, ובדגש המיוחד שהפוסקים העניקו לחשיבותה של הזכות לשם טוב, גם במחיר הגבלה על חופש הביטוי. ד”ר פורת מוכיח שבשנים האחרונות יש יותר פסיקות בבג”ץ שחוזרות להתכתב עם מקורות המשפט העברי. אם בעבר הקפידו בבג”ץ שיהיה שופט אחד בעל זיקה למשפט העברי, בשנים האחרונות מכהנים במקביל שלושה או ארבעה שופטים מומחים בתחום המשפט העברי, ביניהם השופטים נועם סולברג, ניל הנדל, דוד מינץ, ועד לאחרונה אליקים רובינשטיין. מגמה זו ניכרת לא רק אצל השופטים הדתיים. לאחרונה סירבה המועצה המקומית כוכב יאיר לאפשר לתושבי מועצות מקומיות שכנות לרכוש מנוי לבריכה בכוכב יאיר. בג”ץ נדרש לשאלה והשופטת “חז”ל הציעו מודל של צדק חברתי פחות שאפתני מזה שבתורה אך יותר מעשי. דיני קופת הצדקה של חז”ל, המופיעים במשנה במסכת פאה ובבבלי במסכתות בבא בתרא וכתובות, הצליחו מבחינה היסטורית להחזיק את הקהילות היהודיות לאורך אלפיים שנות גלות כשהן סולידריות ותומכות בעניי הקהילה” עטיפת ספרו של ד”ר בני פורת, “צדק דלים”