אתרוג | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 88

תשרי תשפ״ב 26 הספר, בשבילי בית הספר הוא מקום מוגן ובטוח’. בתקופת הקורונה, כשבתי הספר סגורים, המפלט הזה לא קיים בשבילו”. “בבידוד אני יודע מה אני הולך לעשות“ שגרת בתי הספר מהווה מרכיב חשוב בהקניית תחושת ביטחון לילדים. “לחלק מהילדים יש יכולת להתאים את עצמם לשגרה משתנה, אבל חלק ממש סובלים. היעדר השגרה יוצר תחושת חוסר ודאות. תלמיד יכול להגיע בבוקר לבית הספר ואחרי שעה עליו לחזור הביתה, כי בית הספר נסגר בגלל שהתגלה חולה מאומת וכל מי שבא אתו במגע צריך להיכנס לבידוד. תלמיד אמר לי ‘המקום שהכי בטוח בשבילי כרגע זה בבידוד. לפחות בבידוד אני בבית וברור לי מה אני אעשה ואיפה אני הולך להיות בשבועיים הקרובים’”. נזקי הבדידות החברתית לא פחות מההשלכות על יכולת הלמידה, יש לתקופת הקורונה השלכות על היכולות החברתיות של התלמידים. אודיה: “אני מאוד מודאגת איך נפגוש את התלמידים אחרי הקורונה. מה יקרה כשהם יגיעו לכיתות ויפגשו זה את זה. הרבה ילדים לא התראו עם חברים והבדידות היא בעיה קשה. לאורך זמן היא פוגעת במיומנויות החברתיות. תלמידים מוצאים תחליפים לחברת בני הגיל ולא תמיד אלה תחליפים ראויים. בדידות מביאה להתמכרויות. ילדים נמצאים לבד משועממים שעות על שעות, רק עם האינטרנט, בלי חברים ועם מועקה. בדידות עושה לא טוב למבוגרים ובוודאי לילדים. מחשבות אובדניות עולות יותר במצבים אלו. מחשבות והתבטאויות אובדניות עלו בתקופת הקורונה אצל מטופלים רבים בשל קשיי בדידות, חוסר משמעות, פחד מהיום שאחרי ועוד”. התמודדות עם המגפה במגזר הדתי והחרדי אודיה סבורה שתקופת הקורונה השפיעה מאוד על התחום הקהילתי. “מחד היו גילויים של ערבות הדדית, של חסד ועזרה, ומאידך היו קהילות שחוו זעזוע קשה. בית הכנסת, שהיה מקום מחזק וקבוע נסגר. לבני הנוער אין מקום להתכנס בו. הנוער כעת בסיכון של ממש, ואני מתחילה לראות ניצני פרויקטים ואנשים שמתחילים לעשות הכול על מנת לאתר נערים שמסתובבים ללא מעש.” פורום המטפלות מתוך מודעות לצרכים הייחודיים של הקהילה הדתית והחרדית הקימה אודיה לפני שש שנים את פורום המטפלות, מטפלות באמנויות חרדיות 1,500- המאגד כ ודתיות. “הקהילות הדתיות והחרדיות הן בעלות מאפיינים קולקטיביסטים, היחיד בהן הוא חלק מקולקטיב אליו הוא מחויב, בניגוד לתרבות המערבית בה יש קידוש האינדיווידואליות של הפרט בתוך המערכת הכללית. “בנוסף לכך הקהילות החרדיות והדתיות מתאפיינות בהיררכיה, גבולות וסמכות, בניגוד לתרבות המערבית בה הכול שפיט ולגיטימי. הם קשובים לסמכות רבנית ומנהיגים, ולכן הטיפול והשפה שבה יש להידבר איתם היא ייחודית ושונה מהשפה של נוער במגזר הכללי שיכול לבנות את עתידו בהתאם ליכולות שלו, ללא קשר לקהילה ולהוריו. “הטיפול בנוער כזה הוא שונה מאוד פעילות מחוץ לכיתה