אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

ונחש. היא הקפידה לשמור על כבודן של החיות, והנחילה לילדים את היחס הזה. לאחר פגישה עם גננת שעברה לימודי הסבה לגננות, החליטה כרמית לשלב בין אהבתה לחיות לאהבתה לילדים, ולהכשיר עצמה להיות גננת במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. בהמלצת המפקחת איילת רוס היא קיבלה ניהול גן של גילאי שלוש במושב הדתי גני טל שהוקם על ידי מגורשי גוש קטיף במועצה האזורית נחל שורק. “השנה הראשונה הייתה מאתגרת ומתגמלת כאחד”, מספרת כרמית, שלאחר שלוש שנים כגננת עדיין משמרת את החוויה של השנה הראשונה: “בכל יום למדתי דבר חדש, נושאים חדשים, זו הייתה שנה מאוד משמעותית עבורי”. לפתח רגישות לסביבה תפישת הקיימות, הצורך בשמירה על איכות הסביבה והאמונה בחשיבות החינוך הסביבתי, מנחים את כרמית בעבודתה כמנהלת גן. במפגש הראשון שלה עם הורי הילדים ביקשה מהם לרכוש קופסאות אוכל ולהימנע משימוש בשקיות לעיטוף כריכים, והחלה לתכנן כיצד ליצור חיבור בין הילדים לסביבה. “מתוך ניסיוני בהדרכת טיולים ידעתי עד כמה הנושא חשוב, וידעתי שהנושא יהיה חלק בעבודתי בגן”. ואכן לאחר חודשיים בגן יסמין היא החלה לצאת עם הילדים לטיולים בסביבה הקרובה והטמיעה בהם כללי הליכה זהירה כמו “לא עוברים את כרמית”! “לא נשארים מאחור”, “לא נשארים מאחורי המאסף” או “חוצים את הכביש בזהירות”. בטיולים פוגשים הילדים אנשים מעניינים מהמושב ומשוחחים איתם, חווים את חילופי העונות, לעתים מבוססים בבוץ לאחר הגשם, מצטלמים וכרמית מדפיסה את התמונות בקלסר טיולים. “גני טל הוא מושב צעיר שהוקם לפני שמונה שנים על ידי מגורשי גוש קטיף וילדיהם. ביקרנו בבתים ובחצרות של הילדים, ראינו עצים, הוזמנו לקטוף פירות בחצרות ההורים, הסבים והסבתות, הלכנו לראות סוסים בחווה של משפחה של אחד הילדים, הטיולים האלו מחזקים את הקשר בין הילד לבין המקום בו הוא גר. “בטיולים אנחנו מתבוננים בטבע, בהתרחשויות, אנחנו יכולים להתבונן עשר דקות במשאית המפנה גזם, למשל. אני מאמינה בלמידה מזדמנת, היא זו אשר משאירה את החותם בלב הילדים. כשהגיעה השלכת יצאנו לחפש עלי שלכת, כשחיכינו לגשם, הלכנו לראות את הסדקים באדמה, ואחרי הגשם הלכנו לבדוק מה שלום הסדקים. אנחנו כל הזמן המנהלת כרמית רימון וילדי הגן לשים כדורי בוץ כרמית רימון: “בטיולים באזור המושב אנחנו מתבוננים דקות במשאית המפנה גזם. אני 10 בטבע, יכולים להתבונן מאמינה בלמידה מזדמנת, היא זו שמשאירה את החותם בלב הילדים. כשהגיעה השלכת יצאנו לחפש עלי שלכת, כשחיכינו לגשם, הלכנו לראות את הסדקים באדמה, ואחרי הגשם הלכנו לבדוק מה שלום הסדקים. אנחנו כל הזמן ערים למתרחש סביבנו” טב״ת תש״ף 25