אתרוג | תמוז תשע"ט | יולי 2019 | גליון 84

בחירתו האישית והמקצועית של כל אדם בעולם כתפקיד ייעודי ועל אחת כמה וכמה שהדברים נכונים למורה ולמחנך. . בהתאם להשקפה זו התקיימה מדי שנה שיחה עם פרחי ההוראה בכניסתם 4 לשערי בית המדרש או ביציאתם ממנו למילוי תפקידם בשדה החינוך והובא בפניהם המקור התלמודי הקשה דלהלן (מסכת עבודה זרה יט א) הדורש את הפסוק ממשלי ז' כו': כי רבים חללים הפילה - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. . 9 ועצומים כל הרוגיה - זה שהגיע להוראה ואינו מורה מתוך התמודדות עם התיאור הקשה של הגמרא על מי שיכול להורות ואינו מורה, איננו יכולים למצוא מפלט בכך שנחליט שאיננו ראויים, כי בגלל החלטה כזאת עלולים להיכנס להוראה מי שאינם ראויים והרי גם אותם תיארה הגמרא בביטוי חמור מאוד. זה מביא אותנו לתובנה ששליחות כזאת אין מקבלים באמירה סתמית אלא תוך התלבטות רצינית, האם אני ראוי להורות? האם אני מקבל על עצמי שליחות זו מתוך תחושת אחריות לחינוך הדור הצעיר ומתוך ידיעה כי רק אם קבלה זו מלווה בכלים מקצועיים מתאימים אוכל להכשיר את תלמידי להיכנס ל'מרוץ השליחים' שלכל אחד מהם יהיה חלק ייחודי בו. דילמה זו היא בגדר דיני נפשות, לפי המקור התלמודי הזה. מכאן מתגלגלת השיחה אל המתלבט הראשון בעניין קבלת שליחות-הלא הוא משה רבנו, בהגיבו "מי אנכי כי אלך אל פרעה ", כשהקב"ה פוגש אותו בסנה ואומר לו: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים"(שמות ב ט). רמת ההתלבטות של משה כדמות מנהיגותית גדולה, והחלטתו הראשונית היא סירוב לתפקיד: "שלח נא ביד תשלח". אך לאחר מכן מתחזקת תודעת השליחות כשמובטחת התמיכה הרוחנית שהשולח מבטיח לתת ועם התמיכה המקצועית של אהרון "הוא יהיה לך לפה". אכן זוהי דילמה גורלית ונוקבת כפי שהגמרא נותנת לה ביטוי חמור מאין כמוהו, בין החלטה לא נכונה העלולה להפיל חללים לבין החלטה הפוכה העלולה גם היא לגרום להרוגים. . קבלת שליחות אינה מסתכמת רק בהסכמה והזדהות ערכית. כי אין שליחות 5 יכולה להתבצע ללא אחריות מקצועית וללא מוכנות. קיומה של מערכת מאורגנת עם סדר ומשמעת , המחייבת לנורמות התנהגות מתוקנות היא תנאי הכרחי . הפרת הסדרים הבסיסיים מערערת את אושיות התפקיד . זה נכון לכל מקצוע ועל אחת כמה וכמה למקצוע ההוראה. וכן מובא בהלכה ( טור יורה דעה סימן רמה): "מלמד תינוקות שהניח התינוקות ויוצא או שעושה מלאכה אחרת עמהם או שמתרשל בתלמודו הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה, לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק"... תודעת שליחות מחייבת רמת מוכנות גבוהה אחריות ומקצועיות! בחינוך היהודי מסתייעים בדמותו של דוד המלך כמי שגייס את כל כוחותיו היצירתיים לטובת לימוד התורה: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי","מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי", "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" . 10 (תהילים קיט צב) בברכות השחר מצורפת לברכת התורה הבקשה: והערב נא ה' אל-הינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו....יודעי שמך ולומדי תורתך. עריבות זו בלימוד בתורה שאנו מצפים לקבל ולהעביר לצאצאינו אחרינו היא הערך המוסף שבזכותו מתקיים הלימוד, כי הוא מתעדן ומתענג. המתפלל מצפה להשראה רוחנית ליצירת התנאים ללימוד הערב והמענג. על המלמד בעל תודעת השליחות ללמוד את השיטות ולהתאמן בכלים מקצועיים המסייעים להפוך את הלימוד עם תלמידיו לדיאלוג פורה לשיחת רעים העריבה לאוזן. ממשיך במאמרו הנ"ל ומביא את המדרש על חנוך- שנאמר עליו 11 . מר רון 6 "ויתהלך חנוך את הא-להים" : ...במקום אחר הזכרתי את מדרש תלפיות על חנוך שהיה תופר מנעלים ומייחד ייחודים. ... חנוך ייחד ייחודים בתפירת המנעלים לא בזה שמעשהו ניתן להתפרש כקיום סעיף מסיים בשולחן ערוך, אלא מפני שעשייתו בכוונה כזו שהיא מקשרת אותו לסעיף הראשון בשו"ע או"ח, להגהת רמ"א ש"שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים" ושם הוא מסביר עפ"י דברי המורה נבוכים (ח"ג נב) שפסוק זה תובע מאיתנו הרגשה תמידית של נוכחות ה', ושכל מעשה ומעשה יהיה מכוון ע"י הרגשה זו. עבודת ה' השלימה של מתקן המנעלים נזקקת לכלים המקצועיים אותם ניתן ללמוד במיוחד מן המומחים למלאכת תיקון זו. כי ללא הכלים המקצועיים אין אדם יכול למלא כראוי את תפקידו בעולם. וכבר לימדה אותנו התורה עצמה : "יפת א-להים ליפת וישכון באהלי שם", שיש להסתייע בכלים חיצוניים ובמומחיות הנמצאת בחכמות חיצוניות להשגת מטרות החינוך הנשגבות. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו נהג לדבר עם התלמידים על החובה המקצועית להצטייד בכלים הכי משופרים בדרשו את הפסוק מתהילים קכז ד': "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". משל למה הדבר דומה, לאיש מלחמה המתאמן לקלוע למטרה. ללא אימון קפדני ומתקדם לא יוכל הגיבור לשלח במדייק את החיצים לעבר המטרות, כך היא מלאכת ההוראה והחינוך. היא טעונה אימון לימוד והשתלמות בכלים משופרים ואימון רב כדי לא להחטיא חלילה את המטרות. הראי"ה קוק מדגיש פעמים רבות את ההיבטים הפדגוגיים וממליץ לאמץ אסטרטגיות דידאקטיות טובות המצויות במה שהוא מגדיר "הכוח השלישי, "שיש בהם כמה 12 הוא הכוח החילוני לגמרי, המנער את חצנו מכל קודש..." ניצוצות של טוב וכמה עדינות נפש...וכל אשר נצרף אל החינוך כל מידה טובה ונלמד את בנינו את הלימודים הנותנים פרנסה וכבוד לאדם, מצורף אל התורה, " 13 יתחזק ויוסף אומץ יסודה של תורה. ..ובעת כזאת ובמקום חמדת לבנו, קמתם 14 וכגון זה כתב לראשי "תחכמוני":. יקירי, ותסלו לכם אורח ישרים סלולה, לקחת ניצוצי הטוב מעברים שונים, ולספחם לבסיס היסודי של תורת חיים ואמונת אמן תמה וברה..." . הניסיון ההיסטורי: יסוד חשוב להפקת לקחים כדי לשפר את דרכי החינוך 7 הוא הניסיון ההיסטורי. סיפורי התורה חושפים בפנינו מעשים, תהליכים ותוצאות המאפשרים לבחון את מידת ההצלחה החינוכית של הדמויות. פרק מרכזי על דרכי החינוך הנלמדים מעיון במקורות מלמדנו הרב שמשון הפותח בכך: 15 רפאל הירש בספרו יסודות החינוך "נסיונות אבותינו מוכיחים כי באותן משפחות שהא-לקים בחר בהן להוציא מהן נושאי שמו, לא הצליח החינוך אצל חלק מהילדים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, היו ילדים שנולדו באותו בית וקיבלו אותן השפעות חינוכיות. ביניהם היו תאומים שנוצרו יחד בבטן, נולדו בשעה אחת וגדלו בתנאים שווים- ומה ההבדל בין אחד למשנהו! אנו רואים שרק אחד מהם הגיע לתכלית החינוך הנשגבה בבית הוריו, בעוד שהשני הלך בדרכים אחרות לגמרי. תופעה זו מחייבת אותנו להשתדל בכל כוחותינו ויכולתנו לתכנן ולעשות הכל כדי שלא רק אחד, או אחדים, מילדינו, אלא כולם יגיעו לתכליתם הרוחנית והמוסרית". "כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם ושכחו כלל גדול בחינוך: 'חנוך לנער על פי דרכו' וגו'. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות 16 והנטיות הרדומות בעמקי נפשו...". מסקנת הדברים: "מתפקידו של המחנך הוא, להסתכל היטב בילדנו בשעה שהם עוסקים בפעולה חופשית, ולגלות את התכונה שתקבע את דרכו בעתיד של כל אחד ואחד מהם. המחנך יקבע את הדרך שבה יכין את בעל התכונה וישמור אותו שלא יכשל ולא יגיע למסילת העוון והשקר על ידי שימושו בתכונתו לרעה. אחרי שנקבעה מסילתו של כל אחד ואחד, יש לאמן את החניך בשימוש בתכונותיו הטובות ולהשתלט על גירויים, העלולים להביא אותו לידי 17 השימוש הרע". . דימוי המחנכים לכוכבי-עולם ולגננים. 8 כהמשך לטיעונים שהבאתי בחלק הראשון של המאמר, ברצוני להציג בפניכם הגות תורנית 399 . ר' דמויות מופת בציונות הדתית . שינובר צ' –עורך,המזרחי העולמי, נחלים תשס"ח 8 :)66 ור' רון א', על התפיסה כוללנית (פרקים במחשבת החמ"ד ירושלים תשס"ה . יש מקור נוסף במסכת חגיגה ( ה' עמ' ב'): ‘שלשה הקב”ה בוכה עליהן בכל יום: (א) על שאפשר לעסוק 9 בתורה ואינו עוסק, (ב) ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, (ג) ועל פרנס (מנהיג) המתגאה על הציבור’ (וראו הראשון לציון הרב שלמה עמאר ברכת אליהו לויקרא אחרי, מאמר ח' רעח, על אדם המקבל תפקיד ציבורי...) . מדרש מעניין על פסוק זה, מספר כי כבר בגלות מצריים, כשכבדה העבודה על ישראל, הם השתעשעו 10 בדברי תורה. 4 . ר' לעיל סוף הערה 11 . איגרות הראיה תכז, כרך ב' עמ' עט. מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ב. וראו: מאמרי על משנתו החינוכית 12 .336-345 בספרי : החמ"ד הייחוד והיחד, משרד החינוך, ירושלים תשס"ט . שם כרך ב' איגרת רע"ד. 13 . איגרות כרך א, איגרת רמג 14 . יסודות החינוך, שיחות פדגוגיות, הוצאת נצח ת"א, תשי"ח, ובמיוחד הפרק: ויגדלו הנערים עמ' ע' ואילך. 15 . בפירושו לתורה, בראשית כה, כו 16 , שם, יסודות החינוך, עו 11 . ר' הערה 17 תמוז תשע"ט 54