אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

בפגישות עם המורים אמרנו שזו משימה שאנחנו לקחנו על עצמנו ואנחנו עושים הכול, אבל אנחנו צריכים עזרה ושותפים. ביקשנו עזרה וקיבלנו. "המשפחה שלנו שונה ; מראש אצלנו הכול שונה ומיוחד, ולמען האמת אנחנו גאים בכך. כל אחד מילדינו מיוחד ושונה בדרכו, וכשאנחנו נתקלים בקשיים למרות היותנו חזקים ויכולים אנחנו פונים לעזרה". דבורה וקובי גייסו מתוכם כוחות נפש ומאגרים אינסופיים של סבלנות וסובלנות. "גידלנו חמישה ילדים, רובם נושאים אתם מטענים וזיכרונות מעולמות אחרים. המעבר לבית המבטיח חום ואהבה עורר אצלם חשדנות, חרדות ופחדים, הצית מחדש את תחושת אי הוודאות, פחד מאיים שכל הטוב הזה יילקח מהם. הם בדקו גבולות, אתגרו, ניסו לדחוק את הוריהם וכהורים היינו צריכים לעבור מבחנים שוב ושוב שאוהבים אותם ומחבקים אותם בכל תנאי ובכל מצב". שניהם מציינים במיוחד את הצורך לגייס סבלנות מתוך ידיעה שהקונפליקטים והקשיים לא נפתרים כהרף עין. "נאלצנו למצוא דרכים חדשות להתמודדות. הבנו שלא ניתן להאיץ מהלכים ועלינו לקבל את המצב כפי שהוא, להרחיב את גבולות היכולת שלנו לקבל את המורכבות של המצב, לגייס את כוחות הנפש, להתאזר בסבלנות וסובלנות ולקבל ולהכיל את המורכבות. העובדה שזיהינו את הבעיה וידענו שיש פתרון לא מספיקה, צריך לאפשר לכל הצדדים בקונפליקט להגיע כל אחד לתובנות על פי יכולתו, בקצב המתאים לו ולא לכפות אותו. גילינו שלא תמיד אחד ועוד אחד שווה שניים. החיים לא בנויים במסלול מובנה ובטוח, צריך להתגמש, להרחיב את גבולות היכולת, להישאר יציבים וקשובים גם בעתות משבר". אל תרגישו מתוסכלים על מה שאין בילד בני הזוג בר-און גיבשו רשימת עשה שמתאימה לדעתם לכל המחנכים באשר הם: "תסתכלו על הילד המאתגר. הרימו את המבט, איפה יהיה הילד בעוד עשר שנים? איזה אדם יהיה? מה יעשה? "התבוננו בתלמיד השובב, הבלתי נסבל שעושה שטויות ומפריע למהלך החיים/ הלימודים, זהו את הנקודה הבריאה שלו וקדמו אותו בחוזקות שלו. ״אל תריבו, אל תרגישו מתוסכלים על מה שאין בילד. התבוננו קדימה ואל תישאבו לכעסים. התגמשו, התנהגו בסובלנות, חפשו ומיצאו את הצדדים החזקים וחזקו אותם. "לפעמים אנחנו רוצים משהו ובא משהו אחר, עלינו לקבל את זה. זה בסדר. היה לנו חלום והגשמנו אותו אחרת. הוא מתקיים אחרת מכפי שציפינו ואנחנו שמחים על כך. "העובדה שאי אפשר להכניס ילדים למשבצות או להגדרות מגבילות, מחייבת את ההורים/המורים לצאת מהקופסה, להבין שכל אחד הוא יחיד ומיוחד. ילד שלא נראה כמו כולם, לא חושב כמו כולם, לא מרגיש כמו כולם מחייב אותנו לצאת מהמשבצת שלנו ולהיות אתו שם. המסקנה שלנו כהורים היא שאין דבר כזה ילד רגיל. "מה שנדרש מאתנו כהורים וכמחנכים הוא לזהות את השונה והייחודי אצל כל אחד מילדינו. הבנו שעלינו להתאים את עצמנו אליהם ולאפשר גם כמורים דיפרנציאציה פדגוגית ורגשית. לעזור לכל אחד מהם להבשיל לקראת צמיחה והצלחה בקצב שלו. כל ילד זקוק להתייחסות מכוונת ומתואמת. בסביבה סוערת ומורכבת קל לפספס את הילדים השקטים, וחובה עלינו ההורים והמורים לפנות להם מקום, לעודד אותם להביע את עצמם, ולהתייחס ■ אליהם". קובי ודבורה בר-און בחצר ביתם קובי ודבורה בר–און קובי בר-און למד בישיבה התיכונית בשעלבים בישיבת קדומים וחינוך במורשת יעקב ובמכללת ליפשיץ. מנהל כיום את התיכון של ישיבת קרני שומרון שבראשה תלמידים). קודם לכן לימד באולפנת להב"ה לבנות 710( עומד הרב יעקב מייטליס שנים ניהל את פנימיית האולפנה שבה למדו בנות יוצאות 6 בקדומים ובמשך אתיופיה. הוא ניהל את התיכון הדתי ע"ש רועי קליין ברעננה משם עבר לניהול בית הספר התיכון בישיבת קדומים. דבורה קליין היא בתם של הרב יעקב קליין, הרב של קריית חיים מוצקין ואשתו חיה. דבורה למדה באולפנה של קרית מוצקין והוכשרה לחינוך מיוחד במכללת בית שנים עבדה באולפנה בקדומים, הייתה מחנכת ומרכזת שכבה. לאחר 19 וגן. במשך מכן ניהלה את בית הספר היסודי לבנות מוהליבר בבני ברק ושבה לקדומים שם במסלול 120( תלמידים 400 היא מנהלת את בית הספר היסודי לבנים שלומדים בו תלמוד תורה). ניסן תשע״ט 9