אתרוג | טבת תשעט | דצמבר 2018 | גליון 82

בהמון על ידי מערכת חינוכית אשר טיפחה את המניע הרגשי: הן רגש יראת שמיים תמים והן רגש נאמנות משפחתי קהילתי. הנאמנות למסורת הייתה כה מופנמת בנפשות עד כי השאלה 'מדוע' כלל לא התעוררה, ובמידה שהתעוררה, מיהרו להדחיקה טרם התגבשה לכלל תודעה מפורשת. לאחר דורות רבים בהם התמסד הרגש המסורתי דתי "על ידי ההרגל החינוך והמורשה", הצטברה מעין מורסה של הדחקות פסיכולוגיות בתרבות היהודית המסורתית, ששומה עליה להתפרץ בסוף. בדור זה, עקב עלייתו של כוח המחשבה, החלה התרבות "לבקש חשבון על כל האוצר של הרגש", והחלו להתעורר ספקות. נוצרה אווירה תרבותית התובעת לברר באופן הכרתי את הרגשות המסורתיים. הצעיר היהודי נמצא בקונפליקט: מחד, הוא מוצא בקרבו רגש יהודי חם, יראת שמיים, אידישקייט, אכפתיות לכל הדברים הקדושים שחונך עליהם על ידי המסורת, על ידי אבא ואמא: זהו משקל רגשי של דורות, מסורת עתיקת יומין המעבירה מאב לבן את הרגש היהודי; אך מאידך, מתחילה לנקר במוחו השאלה: 'מדוע'?... מדוע אורח החיים המסורתי כה חשוב? שאלה זו שעצם העלאתה הייתה גורמת בעבר לתגובה חברתית חריפה הופכת לפתע לגיטימית. לפי זה מן הראוי להקים מוסדות חינוך מתאימים לציבור המכונה מסורתי, שבהם יושם דגש על לימודי אמונה. מניסיוני האישי יש מקום וצורך ללמד אמונה גם בגיל היסודי. מאידך, יש להניח שלפחות שני דברים עדיין לא התקיימו בעת כתיבת "מאמר הדור": האחד הוא העליות הגדולות אחרי קום המדינה שהביאו איתן אמונה גדולה. העלייה התאפיינה בציבור מאמין שעלה לארץ כחלק מהתגשמות חזון הנביאים. העולים לא חיפשו תחליף לאמונה בתרבות אחרת, אלא התרבות שלהם היא תרבות של מסורת, יראת שמים ואהבת תורה. , הוא תופעת הפוסט מודרניזם. 6 השני, שגם אליו מתייחס הרב לונדין בין הרעות החולות של גישה זו, שהיא מעודדת את אי החשיבה. "בימינו, בעטיים של הפוסט מודרניזם וייאושה של החברה המערבית מן השימוש בתבונה האנושית כמדד הבלעדי למציאות, מופנה עיקר המאמץ המדעי אל התחום הטכנולוגי חומרני. התמקדות זו גורמת לרדידות מחשבתית, לציניות ולספקנות כפייתית בכל הנוגע לתחום הרוח". הרי שלימודי האמונה אולי לא יקלעו למטרה. יש להיאבק בגישה זו בדרכים מחוכמות, שיובילו לעידוד החשיבה והעיון. חינוך לשמחה . הרב כבר 7 לעניות דעתי, בציבור המכונה "מסורתי" יש יראת שמים שתשובת הדור לא תיערך בבת אחת, ושההגעה אל הקיום 8 קבע המעשי תגיע בשלב האחרון שלה: ארבעת הפרקים שהחינוך של הדור שנתרחק מקדושתה של תורה, צריך שיתקרב על ידם אל מקור הקודש הם: כבוד הדת, חיבת הדת, הכרת הדת וקיום הדת. בציבור שאנו דנים בו יש הרבה כבוד לדת, ואף חיבת הדת. תפקידנו להכיר לציבור הזה את הדת, ומתוך כך נזכה לקיום הדת. המושג הראשון שצריך להיבנות זה כבוד הדת, וזה נעשה דרך לימודי אמונה. הכבוד אל הדת הינו היחס הנכון והידיעה מהי התורה ומה זה הקודש. כל עוד כבוד התורה אינו ברור, איננו חווים את הקב"ה, הוא לא מאומת אצלנו, ולכן גם לא יכולה להתפתח חיבה אל התורה. הרב צוברי מסביר כיצד יש לעשות זאת בעת לימודי האמונה: "עלינו ליצור את המבט האמוני הנפשי האבסולטי השלם כלפי מהי התורה 77 ’ . שם עמ 6 . וכך שמעתי גם מהרב יוסף טולדנו שליט”א, רבה של גבעת זאב, ומתלמידי 7 הרב הנזיר זצ”ל. . אורות התשובה, תוספות תשובה, ח 8 ביחס אלינו. כשם שהחיים ביחס אלינו הם מוחלטים ואין אפשרות להחליט להפסיק לנשום, כך גם אין אפשרות להפסיק או לוותר על . 9 חלק מהתורה" עוד אומר הרב שם: ”אין שום אדם מישראל יכול לסלק את עצמו מכל מה שנוגע לכבודה של דת ישראל, שאיך שיהיה נשקע בדעות זרות ורחוקות, הלא בתור בן לאומה הוא חייב בכבודה, על פי הכרתה הכללית שהוא מאוחד בה עם כבוד דתה, שכל אוצר-הכבוד שלה ספון בקרבה". אחרי שחובת הכבוד תתמלא, ונצליח לבנות את היחס הנכון כלפי הדת, כלפי התורה, כלפי מקור חיינו, אז ”יבוא התור לפתח את רגש החיבה לדת, אשר היא דבר נמנע, אם הכבוד לא יהיה קודם לה". ממשיך הרב: ”ואחרי שהכבוד והחיבה יבואו, אז יבוא הזמן לעסוק בהכרת הדת". עם זאת, הכרת הדת לעולם לא תוכל להביא את התועלת הרצויה, ”כל זמן שהכבוד והחיבה לא יצאו מן הכח אל הפועל. רק אחרי ההכרה שתבוא אחרי הכבוד והחיבה, יכולים אנו לקוות לקיום הדת. רק אז תהיה אפשרות לקיים את התורה, להיות אדם מאמין, דבק בה’ וירא שמיים, עובד ה’ ולא את עצמו. ”לאור של תשובה שתופיע על כל אחינו מקרוב ומרחוק, לשוב לצור ישעם ומשגבם, ובזה המפתח של הגאולה הוא גנוז. אשרי איש שיקח חלק בהרצאתם של פרקי התשובה הללו, שאור ד’ עליהם יראה". משום כך, יש ללמד תורה עם הרבה חוויה, ולעורר את הרגש ואת החיבה. צריך לחנך לשמחה אמיתית. בהקשר זה נציין, שיש ליצור חשק ללימוד מצוות על ידי לימוד של טעמי המצוות, כדברי הרב במקום אחר: הּ ָ ת ָ נ ָ וּ ַ ין כּ ֵ ב, א ֵ לּ ַ לוּי בּ ָ תּ ַ ר ה ָ ב ָ ל דּ ַ ה ע ָ תּוֹר ַ נוּ ה ֵ וּ ַ צ ְ תּ ֶ ה שּׁ ַ ל מ ָ י כּ ִ ע כּ ַ ד ֵ ד נ ֹ א ְ וּמ ל ַ ל ְ כ ִ ינוֹ בּ ֵ ה א ֶ י ז ִ יו, כּ ָ ל ָ נוּ ע ֵ ת ָ פ ָ ק ְ שׁ ַ י ה ֵ ד ְ ל י ַ מוֹ ע ְ צ ַ ע ְ ר בּ ָ ב ָ דּ ַ ה אוֹתוֹ ה ֶ נ ְ ק ִ נּ ֶ שׁ ת ֶ שׁ ֶ ר ָ פּ ְ ת ִ ה מ ָ נּ ֶ ינ ֵ נּוּ, א ֶ מּ ִ ה מ ָ א ְ ר ִ י ְ ת ד' וּל ֶ ה א ָ ב ֲ ה ַ א ְ ה ל ָ ו ְ צ ִ מּ ַ ה ֶ מוֹ שׁ ְ ה, וּכ ָ יר ִ ח ְ בּ ַ ה נוּ ְ י ַ ה ְ ה, דּ ָ ב ֲ ה ַ א ָ ה ְ ה ו ָ א ְ ר ִ יּ ַ נוּ ה ָ נוֹת ל ְ ק ַ ה ְ ם ל ָ ע ְ ב ִ ט ְ בּ ֶ ים שׁ ִ כ ָ ר ְ ד ִ ק בּ ֹ ס ֲ ע ַ נּ ֶ ם שׁ ִ י א ִ כּ ל ַ ע ֶ דּוֹת טוּבוֹ, שׁ ִ ךְ וּמ ַ ר ָ בּ ְ ת ִ ם י ֵ שּׁ ַ י ה ֵ כ ְ ר ַ ת דּ ַ יע ִ יד ִ ו ָ יה ֶ ק ָ ל ֲ ח ַ ה ו ָ תּוֹר ַ מּוּד ה ִ ל וּוּי ִ צּ ַ ן ה ֵ ע, כּ ַ ב ֶ טּ ַ ה בּ ָ ב ֲ ה ַ א ָ ה ְ ה ו ָ א ְ ר ִ יּ ַ בוֹא ה ָ ה תּ ֶ לּ ֵ א ָ ה בּ ָ רוּר ְ ה בּ ָ יע ִ ד ְ י ַ י ה ֵ ד ְ י ת ֶ ל ֶ תּוֹע ַ ת ה ַ יע ִ יד ִ לוּת בּ ְ דּ ַ תּ ְ שׁ ִ ה ַ ל ה ַ ה ע ָ נ ָ וּ ַ כּ ַ ן ה ֵ ם כּ ַ ה, גּ ָ ח ְ מ ִ שׂ ְ ת ד' בּ ֶ ד א ֹ ב ֲ ע ַ ל ינוּ ֵ ל ָ יוּ ע ְ ה ִ לֹא י ְ ם ו ֶ ה ָ בּ ַ ח ֹ מ ְ שׂ ִ חוּץ ל ָ ז נ ָ א ְ ווֹת, ו ְ צ ִ מּ ַ ה ְ ה ו ָ תּוֹר ַ ה ֵ ת מ ֶ כ ֶ שׁ ְ מ ִ נּ ַ ה . 10 ת ֶ ר ֶ א ְ פ ִ ת תּ ֶ ר ֶ ט ֲ ע ַ ם ל ִ י א ִ ד כּ ֵ ב ָ א כּ ָ שּׂ ַ מ ְ כּ מצוינות פדגוגית ומצוינות ערכית היריעה קצרה מלהכיל את הרעיונות והאפשרויות בתחום משמעותי זה, אך ברור לכל, שהציבור שאליו אנו מעוניינים לפנות אינו יכול ואינו רוצה להסתפק בלימודים הקיימים באופן רגיל. יתכן שאף הצטיינות תורנית אינה בראש מעייניו, אך ברור שמצוינות פדגוגית ומצוינות ערכית הם משמעותיים ביותר להצלחתו של מוסד המכוון לציבור זה, ועל כך יש להכביר במעשים ולא במילים. לסיום אנו מעוניינים שכל עם ישראל יוכל ללמוד איתנו, בחינוך הממלכתי- דתי. לצערנו הנתונים מלמדים, שעל אף שהחינוך הממ”ד גדל, אין גידול (ואף יש ירידה) בהצטרפות ילדים מבתים “מסורתיים”. אנו עדיין מלאי שאלות ותהיות בנושא זה, ודברינו רק מבקשים להעלות את הנושא לעיון. קוראים אנו להעלאת רעיונות טובים (שכבר ישנם בשטח) איך להמשיך ולהעמיק את שהייתם של המסורתיים במוסדותינו. יש בשדה החינוך כבר רבים בהחלט שיודעים כיצד לעשות זאת. .44 . הרב אביב צוברי, עיטורי כהנים 9 492 ' ק ב, א, עמ ֶ ל ֵ ק א, ח ֶ ר ֶ ווֹת, פּ ְ צ ִ מּ ַ אוֹרוֹת ה ְ ךְ ב, מ ֶ ר ֶ "ה כּ ָ יּ ִ א ְ ר ָ רוֹת ה ְ . אוֹצ 10 *הרב אביה אלבה הוא רכז רבני בתי ספר במחוז הדרום במשרד החינוך טבת תשע״ט 55