אתרוג | טבת תשעט | דצמבר 2018 | גליון 82

להיות לא רק הקרון, אלא הקטר. משרד החינוך שותף לזה, וראשי החמ”ד מבינים את חשיבות הנושא ותומכים בו”. עם זאת מדגיש רקנטי שמהפיכת התרבות הדתית לאומית ראוי שתתרחש בגבולות ההלכה. העדיף אמנות על פני בנקאות יצחק רקנטי, נשוי ואב לחמישה, נולד בתל אביב, נצר למשפחת הבנקאים הידועה ששורשיה בשאלוניקי. סבו הוא אברהם ש’ רקנטי, ששימש כיו”ר תנועת המזרחי והתנועה הרוויזיוניסטית בשאלוניקי ואחר כך חבר הכנסת הראשונה מטעם “חרות”. הסב ושלושת ילדיו עלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. גם אחיו, ליאון, שייסד את בנק דיסקונט, עלה לארץ באמצע שנות השלושים. אביו של יצחק, שמואל, עבד בבנק ושימש בו סמנכ”ל. יצחק מספר שאביו הבנקאי לא אהב את נטיותיו האמנותיות. “כשפניתי לערוך עיתון לצעירים דתיים “בעצם” אחרי הלימודים בישיבה והשירות הצבאי, אבי אמר: ‘אדם לא אמור לעבוד במה שהוא אוהב אלא במה שמפרנס אותו באופן מכובד וראוי’. הוא שינה את עמדתו רק כשהתחלתי לעבוד בטלוויזיה הישראלית והתחלתי להתפרנס”. רקנטי למד במדרשיית נועם בפרדס חנה, עשה שירות צבאי בישיבת ההסדר הר עציון ושירת בחיל ההנדסה. כבן למשפחת רקנטי, ציפו ממנו לפנות לקריירה בבנק, אבל ליבו נמשך למקום אחר. “כשערכתי את העיתון ‘בעצם’ התקשר אליי אדיר זיק, ראש המחלקה למורשת ישראל בטלוויזיה הישראלית, והציע לי להיות מפיק ועורך במחלקה. לא ידעתי דבר על הפקה טלוויזיונית ולקח לי כמעט שנתיים ללמוד את המקצוע לעומק. הייתי שוליה של מפיקים, ורק אחרי כשנה קיבלתי תפקיד של מפיק”. כיום רקנטי הוא דמות מרכזית בתחום היצירה התרבותית היהודית 200 שנים הוא יצר 10 בישראל. במשך סרטים ותוכניות בנושאי תרבות יהודית, פינות, ביניהן “הגיע זמן לשון” עם 40 ועוד אבשלום קור. לאחר שעזב את הטלוויזיה הוא החל לעסוק בהוראת חינוך תקשורת וקולנוע, תחילה במכללת הרצוג ואחר כך במכללת אמונה. אמנות במסגרת ההלכה רקנטי נמנה עם מקימי בית ספר “מעלה” ואף ניהל אותו, תחילה כמנהל חינוכי ואחר כך כמנהל כללי. “הובלנו את מעלה להיות בית ספר מקצועי ברמה אקדמית בהיקף שנים. נושא מרכזי שעמדתי עליו 4 של היה שבית הספר יפעל במסגרת ההלכה. הדברים אמורים גם לגבי תכני הלימוד וגם לגבי התנהלות בית הספר, הסטודנטים, המורים, אך גם לגבי הסרטים שהופקו בבית הספר”. רקנטי מודע לקונפליקטים אפשריים בין אמנות והלכה, ולגרסתו, במצבים בהם האמנות וההלכה מתנגשים, יש לבדוק כל מקרה לגופו וכל יצירה לגופה. “כאשר סטודנט בא עם רעיון בעייתי לא הייתי אומר לו ‘אי אפשר’ ומשאיר את זה ככה, אלא הייתי בודק אם אפשר להוביל או לכוון אותו כך שההתנגשות תימנע. כל מקרה לגופו וכל סטודנט לגופו. זה נושא מורכב שלא מצאתי לו פתרונות פשוטים. ביסודו של דבר אני חושב שניתן לעשות סרט ביקורתי שעומד בגבולות ההלכה, השאלה היא איך. אמנות עניינה, בין היתר, בדיקת גבולות, אך לא פריצת גבולות.” דברי היו”ר הראשון של רננות היו"ר הראשון של מכון רננות, יצחק ), לימים 1992-1907( ארנסט נבנצאל מבקר המדינה, ראה דווקא במוסיקה את השער לחוויה הדתית. כך כתב בשנת ), בפתח החוברת הראשונה 1960( תש"ך של כתב העת של מכון זה (שנקרא לימים 'דוכן'): "לרבים מבני דורנו החוויה הדתית דומה למבצר מוקף חומה גבוהה, אשר שעריה סגורים ומסוגרים. אחד השערים האלה פונה לצד האסתטיקה, לצד היופי. מי יודע כמה מבני-עמנו היו מוצאים את דרכם אל הקודש, פנימה, לו ניתן היה להתקין את עצמם בפרוזדור ההתרוממות-האסתטית, ולהיכנס דרך השער ההוא אל טרקלין החוויה הדתית המזוקקת והאמתית? לא יד אחת תפתח את השער ולא במהרה ייעשה הדבר. תפקידו של המכון הישראלי למוסיקה ■ 1 דתית להשתתף במלאכת קודש זו״. ספר שכתב יצחק רקנטי על סבו אברהם רקנטי, יו”ר תנועת “המזרחי” והתנועה הרוויזיוניסטית בשאלוניקי וח”כ מטעם “חירות” ספר שכתב יצחק רקנטי על חכמים שאהבו גם את התורה וגם את ארץ ישראל ספר של תפילות ופיוטים של יהודי שאלוניקי שערך יצחק רקנטי .55 ' א (תש"ך), עמ דוכן . דברי פתיחה, 1 טבת תשע״ט 37