אתרוג | טבת תשעט | דצמבר 2018 | גליון 82

אורות ישראל חינוכית מטפחת". לטענתה, מורים לא תמיד מזהים מי מתלמידיהם נמצא בסיכון. בתחילת אחת ההשתלמויות היא ביקשה מהמורות להעריך את מספר התלמידים בסיכון בכיתותיהן. רוב המורות העריכו שיש בכיתותיהן לכל היותר שני תלמידים בסיכון. בסוף ההשתלמות, לאחר שרכשו כלים לאיתור תלמידים בסיכון, הן העריכו תלמידים בסיכון. 5-3- שיש בכיתות שלהן כ עצם ההימצאות במסגרת אינה מבטלת את הסיכון היות שקיימת נשירה סמויה המתבטאת בשלוש דרכים: רגשית – כשלתלמיד תחושת ניכור מבית הספר; מחשבתית, תפיסתית – כשהתלמיד אינו מעריך את תרומת בית הספר לחייו, והתנהגותית – המתבטאת באיחורים או ריבוי היעדרויות. ראוכברגר מדגישה שעל המורים לבדוק בצורה פרטנית מה הקושי של כל תלמיד. “המורות יכולות למקד ולגלות את גורם הקושי. לפעמים שלושה נערים שונים מבטאים אותו קושי אבל לכל אחד מהם יש סיבה אחרת – רגשית (מטראומה), בעיה לימודית, או חברתית. דברים כאלה אפשר לגלות רק בשיחה פרטנית”. עזרה ראשונה לנוער בסיכון בעקבות ועדה ציבורית שבדקה את מצבם של הילדים והנוער בסיכון, הוקם פרויקט ייחודי בהשתתפות חמישה משרדי ממשלה. במסגרת הפרויקט מוגשים שירותי עזרה ראשונה ייחודיים לנוער בסיכון במקומות שבהם הוא נוהג להתכנס. במקומות אלה הוקמו מאהלים המאוישים באנשי מקצוע לבושי מדים המסוגלים להגיש עזרה מיידית, נפשית ופיזית. סטודנטיות בשנה ב’-ג’ במסלול ההכשרה של עובדי נוער באורות ישראל מתנסות בעבודה במאהלי העזרה הראשונה. במהלך חופשת הקיץ הן מגיעות לשלושה מוקדי התכנסות של נוער בסיכון: בחוף ירושלים בתל אביב, בכיכר החתולות בירושלים ובחוף לבנון בכינרת. “אנו מגיעות לשטח ומצמצמות את מצבי הסיכון על ידי יצירת אלטרנטיבה לא מסוכנת”, מסבירה ד”ר ראוכברגר. “העזרה שאנחנו נותנות היא כמו בחדר מיון. אנחנו לא נכנסות איתם לעומק הבעיות. לא נפתח איתם נושא שאי אפשר לסגור בצורה מהירה. אנחנו רואים את הכאב, את הפגיעות ואת הדחיה שהם דוחים כל מי שרוצה לעזור. אלה דפוסים מכשילים שאנחנו עוקפים אותם בעזרת התערבות. אם יש צורך מפנים בני נוער לגורמים המתאימים להמשך טיפול”. מתחמי העזרה הראשונה נחשבים לסיפור הצלחה. “בני נוער בסיכון, שבדרך כלל לא פונים לעזרה במסגרת בית הספר או המשפחה, פונים אליהם כי הם נתפשים כבלתי פורמליים ולא מאיימים”, מציינת ד”ר ראוכברגר. “יש פחות איום על העצמי כשהדמות היא בלתי-פורמאלית. הסודיות נשמרת חוץ ממקרים של חובת דיווח לרשויות. גם אם לא נוצר קשר לטווח ארוך, הנוכחות שלנו בחופים מצמצמת את הסיכון”. לאתר נקודות כוח סטודנטיות המתמחות במסלול לעבודה עם נוער בסיכון לומדות לתעודת הוראה, בנוסף להכשרה בקידום נוער. למעשה הן יכולות לעבוד הן כמורות והן כעובדות קידום נוער. ד"ר ראוכברגר מסבירה: "הסטודנטיות לומדות לאתר את נקודות הכוח שיסייעו לנער בהתמודדות עם הקושי, למצוא משמעות ולהגדיר מטרות חיוביות. הן יושבות עם התלמיד, מזהות את מקור הקושי ועובדות אתו על נקודת הכוח שלו". תוכנית ההכשרה המעשית מלווה במערך הדרכה של הסטודנטית על ידי עובדת סוציאלית או קרימינולוגית קלינית המגיעות מתחום העבודה עם נוער בסיכון. הסטודנטיות נפגשות באופן אישי עם המדריכה פעם בשבוע לקבלת ייעוץ וליווי. העבודה עם נוער בסיכון חושפת את הסטודנטיות למצבי קיצון שלא תמיד עולים בקנה אחד עם עולמן האמוני- הלכתי. כמענה לכך יש במסלול קורס העוסק בדילמות אמוניות בעבודה עם נוער בסיכון. הקורס מעלה שאלות כגון האם מותר לטפל בנער בחדר סגור, או לצאת עם עובד נוער לעבודת איתור נוער בסיכון בשעות הלילה, או ללוות נערה להפלה ועוד. מטרת הקורס היא לפתח מודעות למצבים מעין אלו, להכיר את המאפיינים של כל מקרה ולפעול לטובת הנער או הנערה ללא שיפוטיות והטיה. "עבודה עם נוער בכלל ונוער בסיכון בפרט מחייבת את העובדים להמשיך ללמוד ולהתפתח, כדי להיות מקצועיים יותר וכן כדי להיות אדם טוב יותר", מסכמת ד"ר ראוכברגר. המפתח: יחסי אמון לדברי ד"ר ראוכברגר, המטען האישי של הסטודנטיות עשוי לסייע להן בעבודה עם נוער בסיכון. למשל, סטודנטית חובבת צילום הצליחה ליצור קשר טיפולי עם נער שהתקשה להתגבר על מות אביו בעזרת סרטון שהפיקו יחד. ד”ר נירית ראוכברגר, ראשת המסלול להכשרת עובדי הוראה עם נוער בסיכון טבת תשע״ט 31