אתרוג | טבת תשעט | דצמבר 2018 | גליון 82

בית הספר הממלכתי דתי רעות בנס ציונה, שהוא בית הספר הממ”ד היחיד בנס ציונה, פיתח תוכנית גישור ייחודית “גם אני ילד חמ”ד”, המשלבת בין ערכי החמ”ד לבין הגישה החינוכית של בית הספר שמרכיביה הם חשיבה ורגשות חיוביים, מעשים ודיבורים חיוביים ודרך ארץ צילמה: מרים צחי | כתבה: דיקלה ד’ גל-עד א חד היעדים המרכזיים של תוכנית הגישור “גם אני ילד חמ”ד” היא ליצור אקלים בית ספרי חיובי. בית הספר פיתח תוכנית המותאמת לצרכיו, בהשראת תוכנית עירונית לפיתוח אינטליגנציות בין אישיות. חן סרור, יועצת בית הספר: “מטרתנו הייתה לפתח רגישות לזולת ויכולת ליצור דיאלוג. בנינו מודל עבודה המופעל בשיעורי כישורי חיים וגם בשיעורים המקצועיים, שבעזרתו התלמידים לומדים להתמודד עם מצבי קונפליקט מתוך מחשבה, וכן להפעיל רגשות חיוביים המובילים ליצירתיות בפתרון בעיות”. ליישום התוכנית בית הספר נעזר במנחת גישור חיצונית בתמיכה של ההורים. סרור מסבירה את התהליך: “מכל כיתה נבחרו שני תלמידים שהיו שגרירי גישור בכיתות. אחת לחודש שגרירי הגישור מסרו דיווחים על אירועי גישור בכיתותיהם. השנה, במסגרת תוכנית ‘אמירים’ ייערכו פגישת עם היועצת להעמקת מיומנויות הגישור. ועדת גישור שתפעל בהפסקות תרחיב את מעגל הילדים שיודעים להשתמש במיומנויות הגישור”. שינוי התנהגותי סרור, בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת לוינסקי ותואר שני בייעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה, כותבת כיום תזה בנושא “חשיבות מעורבות הורית בטיפול בילד במגזר הדתי”. היא עובדת בבית הספר כשבע שנים, מתוכן שנה שנייה כיועצת. סרור מביאה דוגמה לשינוי התנהגותי בעקבות פרויקט הגישור: “לאחד הילדים נפל העיפרון וילדה בעטה בעיפרון. הילד התעצבן אבל רגע לפני שהתפרץ עצרתי אותו ואמרתי ‘רגע! בוא נראה מה קרה כאן? אולי היא בכלל רצתה לעזור לך’. שאלנו את הילדה למה היא בעטה בעיפרון והיא הסבירה שרצתה לקרב אליו את העיפרון שנפל. התוצאה: במקום לכעוס הילד אמר שהוא מלא ברצון לומר לה תודה”. התוכנית מופעלת בכל מקרה של אלימות. הילד המעורב מתבקש לתאר את האירוע ולחשוב כיצד יכול היה לפתור את הקונפליקט בצורה חיובית. לאחר מכן הוא כותב מה למד מן האירוע. בסיום הדיווח יש פירוט מה יקרה אם האירוע האלים יחזור על עצמו והילד מתבקש להוסיף את חתימתו למסמך. גם אני ילד חמ״ד בהפסקה בחצר בית הספר טבת תשע"ט 18