אתרוג | אלול תשעח | אוגוסט 2018 | גליון 81

טליה צ'יין, יזמית בעסקי שיווק אופנה, החליטה לפני כשנה לשנות כיוון בחייה. צ'יין, נכדתו של ארנסט בוריס צ'יין, ביו כימאי יהודי גרמני שזכה בפרס נובל על תרומתו לפיתוח תרופת הפניצילין, קילומטר דרומית מזרחית ללונדון במקום הנקרא 25- הקימה חווה כ "בית סקיט היל". בחווה פועל מטבח כשר ומתקני ספורט, ובעיקר שטח גדול לעיבוד. במקום כבר צומחים פירות המוזכרים בתנ"ך: תאנה, תפוח, ויש גם מעגל "הבדלה" שבו מתרכזים כל עובדי החווה לציין את סיום השבת. יש גם שטח שנועד להיות "אזור שמיטה", שבו תנוח האדמה מפעילות בשנה השביעית. מאות מבקרים מגיעים לחווה מדי חודש, רובם תלמידים בבתי הספר היהודיים בלונדון, העושים שם את חופשת השבת, וכן עובדים ממרכזים יהודיים. המקום היה מרכז יהודי עוד בשנות הארבעים, כאשר ילדים יהודיים הובאו אליו מלונדון בימי הבליץ של מלחמת העולם השנייה. בשנים מאוחרות יותר הגיעו אליו כדי לנפוש בבריכה ולשחק במגרשי הכדורגל. אלף דולר לפרויקט, וכסף 200 דוד דנגור, יהודי יליד עיראק, תרם נוסף נאסף באמצעות מימון ברשת. צ'יין התוודעה לקיומן של חוות חקלאיות יהודיות בצפון אמריקה במהלך ביקורה שם, והחליטה לייבא את הרעיון לבריטניה. "השמענו את קולנו: סיפורים מצוירים והשואה" הוא ספר חדש שיצא לאחרונה בארצות הברית ועוסק בהשתקפות השואה בסיפורים מצוירים. מחברי אחד הסיפורים, האמן ניל אדאמס והיסטוריון השואה רפאל מדוף, כתבו ספר מצויר על דמותה של דינה באביט, אמנית צ'כית יהודייה שהוכרחה בפקודת מנגלה לצייר אסירים צוענים במחנה אושוויץ. כמו יצירות אחרות בנושא, גם ספר זה הפך לסיפור הצלחה. שני המחברים, יחד עם האמן קרייג יו, יצאו לחקור את הקשר בין הקומיקס לשואה, והם רואים בסוגת הקומיקס אמצעי להעביר את נושא השואה שבמשך שנים רבות לאחר מלחמת העולם השנייה נעדר מתוכנית הלימודים. בספר מובאים שלושה ספרי קומיקס שנכתבו לאחר המלחמה: "ליל שבו באטמן ורובין, שני גיבורי קומיקס ידועים, 1971- המקצץ" מ חוברים לניצול שואה המבקש נקם. בסיפור אחר "לא תרצח" הגולם מפראג הורג נאצים, והסיפור "הזעם האחרון" על חייה של באביט. קומיקס שבהם ניצולי שואה מחפשים נקם, חלקם 18 בספר מוזכרים אף גיבורי על בעלי כוחות יתר. כמחצית ממחברי הקומיקס הללו היו יהודים שביטאו את עצמם בקומיקס. "קפטן אמריקה", גיבור על , ומיוצג 1940 בקומיקס העולמי החל כלוחם בנאצים בסדרה משנת על המוראות שעובר יהודי באחד ממחנות 1979 בספר בקומיקס משנת המוות. לדברי אדאמס, הקומיקס הוא ז'אנר המאפשר להציג את אימי השואה בצורה שהקורא יוכל "לשאת את האימה". אדאמס עצמו, בנו של איש צבא אמריקאי שהיה מוצב בגרמניה המערבית, נאלץ לצפות פעם בשלוש שעות של צילומים שתיעדו את מחנות ההשמדה בעת השחרור. הטראומה של אדאמס הילד הייתה כה גדולה, עד כי ניטל ממנו הדיבור במשך שבוע. "אתה רואה שוב ושוב את האימה הזאת, החיים הנוראים, האנשים, ולא יכול יותר. כל הרעיון בספר שלנו היה לתת את הדברים במנות קטנות, שניתן יהיה לעמוד בכך". לדברי המחבר השלישי, קרייג יו, היתרון של קומיקס על פני סרטי השואה הוא היכולת לעצור ולחשוב, ולחזור ולהתבונן בזוועה מזווית נוספת. המחברים סבורים כי הספר עשוי לשמש עזר חינוכי בלימודי השואה, במיוחד לנוכח ממצאי מחקר שמצא כי ילדים שנולדו במילניום החדש חסרים ידע בסיסי על השואה. "למרבה הצער, לימודי השואה בכיתות אינם אפקטיביים כפי שקיווינו שיהיו. ספרי הקומיקס יכולים להציע דרך אפקטיבית לתווך את שיעורי ההיסטוריה לילדים", אמר אחד המחברים. "האיחוד האורתודוקסי", סוכנות לאישור כשרות הגדולה בארצות ("אימפוסיבל ברגר") Impossible Burger הברית, נתן הכשר ל- המיוצר מפרוטאינים ומרכיבים נוספים כגון פרוטאין חיטה, פרוטאין תפוח אדמה ושמן אגוזי קוקוס. המרכיב העיקרי הוא פרוטאין שנקרא , שמעניק לברגר את טעמו הבשרי ואת הטקסטורה שלו. heme החברה השקיעה מאות מיליוני דולרים בייצור, וכבר עתה מדווחים על הצלחה עצומה במכירות. "השגת תווית ההכשר היא אבן דרך חשובה", אמר פטריק או. בראון, מנכ"ל ומייסד החברה, "אנחנו רוצים ש'אימפוסיבל ברגר' יהיה זמין וראוי בעיני כל צרכנינו, גם כאלה שיש עליהם איסורי מזון מסיבות דתיות". הפיכת בתי כנסת ישנים למקומות בילוי, תופסת לאחרונה תאוצה “מקווה- 2012 במקומות שונים באירופה. בוורשה נפתח בשנת באר” ובו רצפה שקופה שדרכה ניתן להציץ לחלל ששימש כמקווה. בעיר טרנבה שבסלובקיה נפתח “קפה סינאגוגה”, כלומר קפה-בית 187 כנסת, על חורבותיו של בית תפילה יהודי שהיה קיים במשך שנה. הבליינים יכולים לשבת סביב שולחנות ששימשו לתפילה, ואף למשוך עצמם למעלה, לכיוון הבמה, וכעת מוגש בו קפוצ’ינו לסיום הסעודה. בקומה השנייה, שבה מוקמה בשעתו עזרת נשים, נבנה באר נוסף. הכניסות הנפרדות לגברים ולנשים הוסרו, אך שומרים במקום על סמל מגן דוד, ואפילו על קופת צדקה עם אותיות עבריות. גורלה של הקהילה היהודית לא מוזכר באף אחד מהפרויקטים הללו. קיימת ביקורת על התופעה הזאת. מגיבים יהודים וישראלים בפייסבוק גינו את התופעה בשל ההתעלמות מהשמדת הקהילות. המצדדים טוענים כי השימוש בבתי הכנסת מעיד דווקא על כבוד וגעגועים ליהודים שאבדו, תוך שימור המבנים והמורשת היהודית. התופעה מגיעה כעת גם למערב אירופה: בית כנסת שנבנה שנים נמצא בימים אלה 207 בקהילת דבנטר שבמזרח הולנד לפני בהליך שיפוצים לקראת הפיכתו למסעדה. גם כאן ישמרו הבעלים החדשים על כמה ממאפייני בית הכנסת, להנאת הסועדים. על פי מחקר שפורסם בתחילת השנה בקרן המורשת היהודית הממוקמת בלונדון, בערב מלחמת העולם השנייה פעלו באירופה מהמבנים, 3318 אלף בתי כנסת. המחקר הצליח לאתר רק 17 מהם בלבד ממשיכים לתפקד כבתי כנסת. רובם, בעיקר בגוש 762 הסובייטי לשעבר, הוסבו לבתי מגורים, ואחרים לבתי לוויות או בריכות ציבוריות. הוקמה חווה חקלאית יהודית בריטניה: סוגת הקומיקס והשואה ארה"ב: ניתן הכשר לצ'יזבורגר פרווה ארה"ב: בתי כנסת הופכים למקומות בילוי אירופה: אלול תשע"ח 5