אתרוג | אלול תשעח | אוגוסט 2018 | גליון 81

אמר ‘תצבוט לעצמך את הלחיים ותעמוד זקוף כדי שתיראה בריא’. הייתי צריך לגעת עם הראש בקורה העליונה. הצלחתי ונשארתי בחיים”. שבויות רוסיות פלו את הכינים מבירקנאו נשלחו אברהם ודודו ברכבת למחנה עבודה ליד העיר שטוטגרט בגרמניה כדי לחפור תעלות למפעל בו עסקו הנאצים בזיוף שטרות של הלירה שטרלינג ולמוטט את כלכלת בריטניה. בדרך לשם הם קיבלו נקניק מבשר סוס וכשהגיעו הוכנסו לבניין, הוטבלו בליזול ושבויות רוסיות פלו את כיניהם. כשהגיע יום השחרור שהה כרמי במחנה דאוטמרגן במערב גרמניה שם שהה עם אלפי אסירים בתנאים קשים מנשוא. שבוע לפני השחרור מת הדוד אברהם פוזנר שליווה אותו לאורך כל הדרך. חוויית השחרור הייתה מפתיעה: “פתאום נגמרה המלחמה. פותחים את שער המחנה ואומרים לנו ‘קחו לחם מהצריף של האס. אס’. אנחנו לא מאמינים ומתחבאים כי אנחנו בטוחים שהולכים לשרוף אותנו. עולים על עץ וחושבים שירד שלג עד שאנחנו מבינים שאלו סדינים לבנים שנתלו כדגלי כניעה”. משוויץ לאוניית מעפילים לאחר השחרור הובל אברהם עם החיילים הצרפתים השבויים במחנה דאוטמרגן, למחנה מעצר של הצלב אברהם כרמי (מימין) באוהל בשווייץ לאחר השחרור, עם חברו אלכס וולקובסקי, לימים פרופ’ אלכסנדר תמיר מזכרת ממשתתפי סמינר שבו הדריך אברהם כרמי “אני וחברי אלכס, היום פרופ’ אלכסנדר תמיר, היינו לאחר השחרור במחנה מעצר של הצלב האדום בשוויץ. כשהגיע קצין מהצבא הפולני והודיע לנו שעלינו להתגייס לצבא פולין החופשית, אלכס ידע שלא מגייסים חולי שחפת והציע שנצהיר שאנחנו חולים. זה עבד. שוחררנו ונשלחנו לצרפת. כעבור שלושה חודשים עלינו על האונייה הראשונה שהביאה פליטי שואה לארץ אחרי המלחמה” אלול תשע"ח 17