אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

אל זה ואמר" (ישעיהו ו, ג). אין הכוונה לשירת הלל מיוחדת על טביעת המצרים, אלא שירת מלאכים שגרתית. כמו כן הוא הראה מתייחסים ל"בניי טובעים בים", או "לגיונותי", 5 כי מרבית המקורות ולכן אין עצירת השירה ביטוי לחמלה על הרשעים, אלא להזדהות עם בני ישראל המצויים בצרה, כשהמצרים אחריהם והים לפניהם, . בירושלמי (סוטה 6 וזו הסיבה להשתקת המלאכים משירתם הקבועה פ"ה ה"ד) יש שבח מיוחד לשירת ישראל על נפילת הרשעים: "רבי נחמיה אומר, בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים. ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה". כאן חז"ל ניסו להתמודד עם הסתירה בין שתי הגישות: "הרי הוא אומר, 'בנפול אויבך אל תשמח' ולהלן הוא אומר, 'באבוד רשעים 7 רנה', כיצד יתקיימו שני כתובים הללו...? , מביא שורה 8 ניתנו על כך תשובות שונות. יהושע רוזנברג במאמרו של פתרונות שחכמים הציעו ליישב את הסתירה. גם הוא מגיע למסקנה שהביטוי "מעשה ידי טובעין בים, מכוון לישראל, ועל כך נמנעה שירת המלאכים, "לאחר שטבעו המצרים וישראל שרו את שירת הים לא רק שהתיר הקב"ה למלאכי השרת לומר לפניו שירה אלא אף הזמין אותם לשיר". מפלתם של רשעים מעוררת את שירתו של דוד: אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (תהילים קד, לה). אמירות רבות בשם רשב"י מציינות את ההלל לה' על מפלת הרשעים: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא, כו) כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה... ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה" (בבלי ברכות י, ע"א – ע"ב); "תניא, אמר ר' שמעון בן יוחי: אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו? בשעה שעושה מידת הדין עם הרשעים ואית ליה קריין סגין (ויש לו לרעיון זה הוכחות בפסוקים רבים): "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי" (יחזקאל לח, כג). 'נודע השם משפט עשה' (תהלים ט, יז). 'ונודעתי בם כאשר אשפטך' (יחזקאל לה, יא). 'ונודעה יד השם את עבדיו' (ישעיה סו, יד), וכו'. לפי ר' שמעון, שפיטת השם את הרשעים מגדילה את שמו ומעוררת את השמחה ובעקבותיה אמירת הללויה. עמדה זו היא חלק מתפיסה רחבה יותר של ר' שמעון ביחס לרשעים, שמצווה להילחם בהם: "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מותר להתגרות ברשעים, בעולם הזה, שנאמר: 'עוזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם' )משלי כח, ד) (בבלי ברכות ז ע"ב). גם ר' ישמעאל הלך בדרך זו, כאשר פירש את הפסוק: "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ" (בראשית ו, יז) אמר: "ואני – ברצון הנה בשמחה"... אמרו לו תלמידיו: רבינו, לפי שהוא אומר: שומע אני שיש שמחה לפני המקום? אמר להם: יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסיו מן העולם, וכן הוא אומר, "בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה" (משלי יא, י) ואומר: "שיני רשעים שברת" (תהילים ג, ח) ואומר: "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה" (תהילים ג, ט), ואומר: "השם מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו" (תהילים י, טז) ואומר: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את השם הללויה") תהילים קד, לה) (ספרי במדבר, קרח קיז). ואמנם מזמורי תהילים ברובם הגדול כוללים תפילות למפלת הרשעים ושמחה לאידם. הן אויבים לאומיים והן אויבים אישיים של המשורר שמכונים: צרי, אויבי, שונאי מרעי, שוררי, וכו'. המשורר מרבה להתפלל ולבקש מה' שיענישם ושיזכה לנקום בם, גם כשהם אויבים קרובים מאד. בתפילה המיוחסת לבריחתו מאבשלום ים ִ ע ָ שׁ ְ י ר ֵ נּ ִ י; שׁ ִ ח ֶ י ל ַ ב ְ י ֹ ל א ָ ת כּ ֶ א ָ ית ִ כּ ִ ומהמורדים שעמו מבקש דוד: "ה ישׁ ִ ב א ָ ז ָ י כ ֵ ר ְ ב ֹ ד דּ ֵ בּ ַ א ְ ן, תּ ֶ ו ָ י א ֵ ל ֲ ע ֹ ל פּ ָ כּ ָ את ֵ נ ָ (תהילים ג); "שׂ ָ תּ" ְ ר ַ בּ ִ שׁ ב ֹ ר ְ ם בּ ֶ יה ֵ צוֹת ֲ ע ֹ מּ ִ לוּ מ ְ פּ ִ ים י ִ לֹה ֱ ם א ֵ ימ ִ שׁ ֲ א ַ ב ה'... ה ֵ ע ָ ת ְ ה, י ָ מ ְ ר ִ ים וּמ ִ מ ָ דּ י, ָ ב ְ י ֹ ל א ָ ד כּ ֹ א ְ לוּ מ ֲ ה ָ בּ ִ י ְ שׁוּ, ו ֹ ב ֵ ךְ" (שם ה); "י ָ רוּ ב ָ י מ ִ מוֹ כּ ֵ יח ִ דּ ַ ם, ה ֶ יה ֵ ע ְ שׁ ִ פּ י ֵ ל ְ ין כּ ִ כ ֵ לוֹ, ה ְ ים... ו ִ ע ָ שׁ ְ ע, ר ַ א ר ָ ר נ ָ מ ְ ג ִ ע (שם ו); " י ַ ג ָ שׁוּ ר ֹ ב ֵ בוּ, י ֻ שׁ ָ י ד ַ ל ָ י ְ ל, ו ָ מ ָ ה ע ָ ר ָ ה ְ ן ו ֶ ו ָ ל א ֶ בּ ַ ח ְ ה י ֵ נּ ִ ל" (שם ז); "ה ָ ע ְ פ ִ ים י ִ ק ְ ל ֹ ד ְ יו ל ָ צּ ִ ת ח ֶ ו ָ מ ל ַ ע ְ אשׁוֹ ו ֹ ר ְ לוֹ ב ָ מ ֲ שׁוּב ע ָ ל י ָ ע ְ פ ִ ת י ַ ח ַ שׁ ְ ל, בּ ֹ פּ ִ יּ ַ הוּ, ו ֵ ר ְ פּ ְ ח ַ יּ ַ ה, ו ָ ר ָ ר בּוֹר כּ ֶ ק ָ שׁ ד ַ שׁוּב, ע ָ לֹא א ְ ם ו ֵ יג ִ שּׂ ַ א ְ י, ו ַ ב ְ דּוֹף אוֹי ְ ר ֶ ד" (שם ז); "א ֵ ר ֵ סוֹ י ָ מ ֲ דוֹ, ח ֳ ק ְ ד ָ ק י ִ ה לּ ָ תּ ַ ת ָ י, נ ַ ב ְ י ֹ א ְ י... ו ָ ל ְ ג ַ ת ר ַ ח ַ לוּ, תּ ְ פּ ִ לוּ קוּם, י ְ כ ֻ לֹא י ְ ם, ו ֵ צ ָ ח ְ מ ֶ ם א ָ לּוֹת ַ כּ יט חוּצוֹת ִ ט ְ ; כּ ַ י רוּח ֵ נ ְ ל פּ ַ ר ע ָ פ ָ ע ְ ם, כּ ֵ ק ָ ח ְ שׁ ֶ א ְ ם... ו ֵ ית ִ מ ְ צ ַ י, א ַ א ְ נ ַ שׂ ְ ף, וּמ ֶ ר ֹ ע שׁ, ֵ נּוּר א ַ ת ְ מוֹ כּ ֵ ית ִ שׁ ְ שם" (שם יח); "תּ ִ מוֹת ל ָ ק ְ ן נ ֵ נּוֹת ַ -ל ה ֵ א ָ ם... ה ֵ יק ִ ר ֲ א ם, ָ ע ְ ר ַ ז ְ ד ו ֵ בּ ַ א ְ ץ תּ ֶ ר ֶ א ֵ מוֹ, מ ָ י ְ ר ִ שׁ, פּ ֵ ם א ֵ ל ְ אכ ֹ ת ְ ם ו ֵ ע ְ לּ ַ ב ְ פּוֹ י ַ א ְּ יךָ ה', ֶ נ ָ ת פּ ֵ ע ְ ל הּ' ָ פּוֹת ְ ס ִ י, ל ִ שׁ ְ פ ַ י נ ֵ שׁ ְ ק ַ ב ְ ד מ ַ ח ַ רוּ, י ְ פּ ְ ח ַ י ְ שׁוּ ו ֹ ב ֵ ם" (שם יח); "י ָ ד ָ י א ֵ נ ְ בּ ִ מ י, ִ ים ל ִ ר ְ מ ֹ א ָ ם, ה ָ תּ ְ שׁ ָ ב בּ ֶ ק ֵ ל ע ַ מּוּ, ע ֹ שׁ ָ י י ִ ת ָ ע ָ י, ר ֵ צ ֵ פ ֲ מוּ ח ְ ל ָ כּ ִ י ְ חוֹר, ו ָ גוּ א ֹ סּ ִ י ט, ָ קוֹט ְ ת ֶ יךָ א ֶ מ ְ קוֹמ ְ ת ִ א, וּב ָ נ ׂ ְ ש ֶ יךָ ה' א ֶ א ְ נ ׂ ַ ש ְ וֹא־מ ֽ ל ֲ ח" (שם מ); "ה ָ א ֶ ח ה ָ א ֶ ה י" (שם קלט). ִ יוּ ל ָ ים, ה ִ ב ְ אוֹי ְ ים, ל ִ את ֵ נ ְ ה שׂ ָ א ְ ית שנ ִ ל ְ כ ַ תּ הערכים המשתקפים ממזמורים אלו חיוניים לשלמות החברה, להרתעת הרשע ולאמונה בצדק: . תפיסת הגמול המקראית של צדק ודין: כבר בבראשית (ד) לאחר 1 י ַ ל ֵ ים א ִ ק ֲ ע ֹ יךָ, צ ִ ח ָ י א ֵ מ ְ ; קוֹל דּ ָ ית ִ שׂ ָ ה ע ֶ הרצח הראשון אומר ה' לקין: "מ ת ַ ח ַ ק ָ , ל ָ יה ִ ת פּ ֶ ה א ָ ת ְ צ ָ ר פּ ֶ שׁ ֲ ה א ָ מ ָ ד ֲ א ָ ן ה ִ ה, מ ָ תּ ָ רוּר א ָ ה, א ָ תּ ַ ע ְ ה ו ָ מ ָ ד ֲ א ָ ן ה ִ מ ךְ ָ הּ ל ָ ח ֹ ת כּ ֵ ף תּ ֵ ס ֹ ה, לֹא ת ָ מ ָ ד ֲ א ָ ת ה ֶ ד א ֹ ב ֲ ע ַ י ת ִ ךָ. כּ ֶ ד ָ יּ ִ יךָ מ ִ ח ָ י א ֵ מ ְ ת דּ ֶ א ץ". לאורך המקרא ישנן הבטחות חוזרות ונשנות ֶ ר ָ א ָ ה ב ֶ י ְ ה ִ ד, תּ ָ נ ָ ע ו ָ נ של שכר ועונש (ויקרא כו) ברכות וקללות (דברים כח), כשברקע הבטחה אלוקית לשמוע את זעקת העשוק ולהעניש את העושק (שמות כ"ב; כו; דברים כ"ד). ץ, ַ ח ְ ר ִ יו י ָ מ ָ ע ְ ם, פּ ָ ק ָ ה נ ָ ז ָ י ח ִ יק, כּ ִ דּ ַ ח צ ַ מ ְ שׂ ִ . שמחת הנקמה והצדק: "י 2 י. ִ ע ְ שׁ ִ לוֹ- קי י ֱ רוּם, א ָ י ְ י ו ִ רוּךְ צוּר ָ י ה', וּב ַ ע" (תהילים ח); "ח ָ שׁ ָ ר ָ ם ה ַ ד ְ בּ חוֹת, ֵ ם תּוֹכ ִ גּוֹי ַ ה בּ ָ מ ָ ק ְ שׂוֹת נ ֲ ע ַ י" (שם יח); "ל ִ מוֹת ל ָ ק ְ ן נ ֵ נּוֹת ַ -ל ה ֵ א ָ ה ל ֵ מוֹת השם, א ָ ק ְ -ל נ ֵ ים" (שם קמט); והתפילה הידועה: "א ִ מּ ֻ א ְ ל ַ בּ " (שם צד). ַ יע ִ מוֹת הוֹפ ָ ק ְ נ . המצווה לבער את הרע: תימה חוזרת ונשנית לאורך ספר דברים. 3 ךָ". (דברים יג; יז; יט; כא; כב; כב; כד: עיר ֶ בּ ְ ר ִ קּ ִ ע, מ ָ ר ָ ה ָ תּ ְ ר ַ ע ִ "וּב הנדחת, בן סורר ומורה, מנאפים, עדי שקר, גונב נפש ומתעמר בו). ידוּן ִ ז ְ לֹא י ְ אוּ ו ָ ר ִ י ְ עוּ ו ְ מ ְ שׁ ִ ם י ָ ע ָ ל־ה ָ כ ְ . הרתעה, למען יראו וייראו: "ו 4 ים ִ בּ ַ אוּ ר ְ ר ִ אוּ" (שם כא); י ָֽ ר ִ י ְ עוּ ו ְ מ ְ שׁ ִ ל י ֵ א ָ ר ְ שׂ ִ ל־י ָ כ ְ וֹד" (דברים יז); "ו ֽ ע שם' (תהילים מ). ַ חוּ, בּ ְ ט ְ ב ִ י ְ אוּ ו ָ יר ִ י ְ ו ניתן לסכם שגם במקרא וגם בחז"ל מיגור הרע והוקעתו הם אבן יסוד לחברה מתוקנת. *פרופ' חנה קהת, מרצה למקרא, תרבות ישראל ומגדר במכללת גבעת וושינגטון, במכללת סמינר הקיבוצים ובמכללת אחווה. מייסדת 'קולך' ויו"ר הארגון לשעבר. . מדרש תנחומא בלח, יג: "ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת 5 לקלס להקב"ה, נזף בהם; אמר להם הקב"ה: בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני?; שמות רבא כג, ז: ""אמר ר' יוחנן: בקשו המלאכים לומר שירה באותו הלילה שעברו ישראל את הים, ולא הניחם הקב"ה; אמר להם: לגיונותי נתונין בצרה, ואתם אומרים לפני שירה?". כך גם בפרקי דרבי אליעזר מב, צב ע"ב, 97 ' בדומה לנאמר במכילתא (מהדורת הורביץ רבין) בשלח, פרשה ג', עמ . הנשקה דוד, "על שום מה נאלמו המלאכים?", אקדמות 106.6 ' ופרשה ה', עמ .59-68 ' ו' (תשנ"ט), עמ . אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח. 7 ה היחס אל אבדן האויב במאמרי ָֽ נּ ִ ים ר ִ ע ָ שׁ ְ ד ר ֹ ב ֲ א ַֽ ח וּב ָ מ ְ שׂ ִ ל תּ ַ ךָ א ְ ב ִ וֹי ֽ ל א ֹ פ ְ נ ִ . "בּ 8 .7-21 ) (תשסד 47 חז"ל", בשדה חמ"ד אדר תשע"ח 61