אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

הגות תורנית מאבק חברתי נגד עבריין מול מצוות "לא תקום ולא תטור" חנה קהת* ל אור תופעה חברתית מתרחבת ברשתות החברתיות של ביזוי אדם שפוגע או פגע בזולתו (שיימינג), מתעוררת השאלה המוסרית, האם נכון לרדוף את הרשע ולשמוח ה" (משלי יא, י)? ּ ָ נ ִ ים ר ִ ע ׁ ָ ש ְ ד ר ֹ ב ֲ א ַ במפלתו, כפי שכתוב: "ב ר" (ויקרא ֹ טּ ִ לֹא ת ְ ם ו ֹ קּ ִ או שנכון יותר ללכת בדרך של הציווי: "לֹא ת יט, יח), ולגלות חמלה כלפי מי שפשע, ולא להרוס את מעמדו ואת שמו הטוב? בחוגים דתיים, יש גם רצון למנוע חשיפה של כיעור שבחברה מתוך אמונה שעדיף לא "לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ". הרב קוק, מורה הדרך של ציבור זה, הטמיע את התפיסה החיובית: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה") ערפילי טוהר עמ' לט). תפיסה זו יד, ֵ א ְ ל ַ ח ֵ מ ָ הוּ, שׂ ֵ שׂ ֹ ף ע ֵ ר ֵ שׁ, ח ָ ר ָ ג ל ֵ מגובה באמירה חינוכית ממשלי: "לֹע ל ֹ פ ְ נ ִ ה". (משלי י"ז, ה), וביתר שאת מהפסוק המפורסם: "בּ ֶ ק ָ נּ ִ לֹא י יו ָ ינ ֵ ע ְ ע בּ ַ ר ְ ה השם ו ֶ א ְ ר ִ ן י ֶ ךָ פּ ֶֽ בּ ִ ל ל ֵ ג ָ ל י ַ לוֹ א ְ שׁ ָֽ כּ ִ ח וּב ָ מ ְ שׂ ִ ל תּ ַ ךָ א ְ ב ִ וֹי ֽ א פּוֹ" (משלי כ"ד יז-יח). גם ההומניזם המודרני דוגל ַ יו א ָ ל ָ ע ֵ יב מ ִ שׁ ֵ ה ְ ו ביחס אנושי לפושעים ולרוצחים. במדינות רבות בוטל עונש מוות, ויש דרישה להגן על כבודם ועל חייהם כבני אדם. בכל זאת, קשה לקבל את הסלחנות שוות הנפש, כלפי אנשים אלימים ופוגעים, שביחס אליהם כתב הרמב"ם, שהרעות שלהם רבים יותר מן הרעות שיקרו לאדם מצד הטבע (מו"נ ג', יב). ח", ָ מ ְ שׂ ִ ל תּ ַ ךָ א ְ ב ִ וֹי ֽ ל א ֹ פ ְ נ ִ ה" לבין, "בּ ּ ָ נ ִ ים ר ִ ע ׁ ָ ש ְ ד ר ֹ ב ֲ א ַ בדילמה הזו בין: "ב לכאורה, היה מתבקש שתיגזר מלחמת חורמה נגד הרשעים, ויוקעו לרעה, אולם מקובל שהגישה השנייה, המכונה בפיו של שלום , ניצחה ותורתם מדריכה 1 רוזנברג "ההומניזם התיאולוגי של חז"ל" לסלחנות מופלגת כלפי רשעים. כמה דוגמאות מפורסמות מציגות את הגישה הזו. במשנה (סנהדרין ו, ה) "אמר ר' מאיר: בשעה שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת? כביכול, 'קלני מראשי, קלני מזרועי', אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמם של צדיקים". דוגמה מפורסמת נוספת היא, תוכחתה של ברוריה כלפי ר' מאיר שביקש ששכניו הבריונים המתנכלים, ימותו, אמרה לו ברוריה שכתוב: "יתמו חטאים מן הארץ" (תהילים קד) ולא כתוב חוטאים, ואם תבקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה יתגשם סוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם". ר' מאיר עשה כעצתה ואכן 2 הם חזרו למוטב (בבלי ברכות י, א). גם כלפי המצרים שטבעו בים סוף, הציגו חז"ל גישה זו. כך הם הסבירו את העובדה שלא נאמר "ושמחת בחגיך" על חג הפסח במקרא, בניגוד לחגים האחרים, וכן את העובדה שבכל ימי חג הפסח "אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה, כדאמר שמואל 'בנפול אויביך אל תשמח'" (משלי כד: יז) (פסיקתא דרב כהנא נספחים ב). עוד יותר מפורסמת האגדה על מלאכי השרת שביקשו לומר שירה בליל קריעת ים סוף, והקב"ה מנעם בגלל טביעת המצרים: ומי חדי (והאם שמח) הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים?... ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו? לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: ה? (שמות י"ד כ) בקשו מלאכי השרת ָ ל ְ י ָ לּ ַ ל ה ָ ה כּ ֶ ל ז ֶ ה א ֶ ב ז ַ ר ָ לֹא ק ְ ו לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?" (בבלי מגילה י, ב; סנהדרין לט, ב). האתוס הזה כל כך השתרש במסורת שלנו עד שהרב יחיאל יעקב ויינברג, ששרד את השואה, כתב בהתפעלות עצומה: "ארבע מאות שנה הכבידה יד הברזל של מצרים על גבם של ישראל, וכמשא של הררי עד העיקה עליהם וכיון ששקעו לעיניהם עכשיו סוס פרעה ורכבו בים הוסרה המועקה, וכצריחה הבוקעת ועולה מלב נעוה, התפרצה לפתע רינת גאולים מפיותיהם של אלפי מאות בני אדם שנשתחררו מכבלי העבדות, והרינה כסערה הולכת היא אוֹן. ונזקקים להם מלאכי השרת בשמי מרום ָ לֹה וס ָ ר, ע ֹ ב ָ הלֹך וג ופותחים את פיהם בשירה אף הם לעומת מקהלת מזמרים הומייה. ברם, לפתע פתאום נאלם קול השירה וששון ההתלהבות נפסק. באמצע הרעש והשאון בת קול יוצאת וצווחת "מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לפתוח לפני בשירי ניצחון?... נאלמה הרינה והשמחה נשתתקה. ושתוקה היא שמחת ישראל מני אז ולעולמי עד...דברי אלוקים אלה חתכו את גורלו של ישראל. לדורות ולנצח הטביעו את חותמם על מצפונו, מכאן ואילך אין חלק לישראל בשמחה כל זמן 3 שבריותיו של הקב"ה טובעים". 4 אולם, לאמתו של דבר, דוד הנשקה הוכיח ממרבית המקורות המקבילים של המימרה הזו, כי כוונת המדרש שהמלאכים בקשו לומר את שירתם הרגילה כמדי ערב, בעקבות המדרש שמשווה בין הביטוי "ולא קרב זה אל זה", לקדושת המלאכים: "וקרא זה .34 – 25 ' . רוזנברג ש', "שירת המלאכים", אקדמות ה' (אלול תשנ"ח) עמ 1 . ספור מקביל על אשת אבא חלקיה בבבלי תענית כג, ע"ב. 2 . ויינברג י"י, הגיונות, שמחת ישראל, בתוך "לפרקים", בילגוריי תרצ"ו, עמ' 3 א-ג. . פתיחתא דאיכה רבא כ"ד 4 אדר תשע"ח 60