אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

משחקי טבע הפכו למופעי תיאטרון בובות כשרכזת התרבות של קדומים הציעה לה להעביר שעות סיפור בג’ימבורי החדש שנפתח אז במקום, שרית הפכה את התכנים של חוגי הטבע שלה לסיפורים שסיפרה בשעת סיפור, כשהיא ממחישה את המסופר בעזרת בובות כפפה. עם הזמן הפכה את שעת הסיפור להצגות של תיאטרון בובות. ההצגות הראשונות היו איילת מטיילת של רינת הופר ולקוף יש בעיה של ג’וליה דונלדסון. היא למדה ארבע שנים בבית הספר לתיאטרון בובות של דבורה צפריר בתל אביב והתמקצעה בתחום. בשנה הראשונה ללימודיה כבר הופיעה בצוותא תל אביב עם קטע שנקרא “פנטזיה לסימפוניה”. בשנה השנייה הופיעה עם הרב יפרח, בובת מוט של רב בסגנון מחזירים בתשובה, בהשראת השיר של טיפקס “הרבי ג’ו כפרה”. בשנה הרביעית זכתה להצלחה מקצועית בפסטיבל סטודנטים לבובנאות בביאליסטוק שבפולין, כשהציגה את בובת הרב יפרח והנחתה במופע שנקרא “פנטזיה לסימפוניה”. עם הזמן היא פיתחה והרחיבה את מופעי תיאטרון הבובות לילדים. בתחילה יצרה הצגות על בסיס יצירות של סופרים ידועים אך נאלצה להפסיק, לאחר שהוברר לה שעליה לשלם עבור זכויות יוצרים בכל פעם שההצגה עולה. “שניים נתנו לי את הסכמתם להעלות את המופעים ללא תמורה: רינת הופר וכלתו של לוין קיפניס, המחזיקה בזכויות היוצרים שלו ונתנה לי רשות להשתמש בכתביו. התחלתי להסתובב בכל הארץ עם רפרטואר הצגות של תיאטרון בובות שנכתבו בעקבות יצירות של סופרי ילדים ידועים”, מספרת שרית. לפני שלוש שנים החלה לכתוב הצגות מקוריות משל עצמה והתמקדה בתכנים של אהבת הארץ. לתיאטרון הבובות קראה בשם “אבני דרך”, מתוך נאמנות לתפיסת עולמה שעליה להגיש לילדים חומר איכותי על ארץ ישראל. “התיאטרון שלי הוא לא תיאטרון ‘חמוד’, הוא תיאטרון דידקטי ולימודי. כשאני בונה הצגה, אני בודקת קודם כל מה אני רוצה ללמד, ואילו מסרים חינוכיים ורגשיים אני רוצה ‘לשתול’ בה”. מסרים חינוכיים ההצגות שכתבה רוויות מסרים חינוכיים, חומרים היסטוריים, ערכים של איכות הסביבה ושמירה על המורשת. נושאי ההצגות קשורים לחגי ישראל, לחנוכה, ליום העצמאות וליום ירושלים. בהצגה לחנוכה “על הניסים ועל הזיתים” היא מעלה את סיפור נס פך השמן דרך דמות של ילד, ניסים שמו, בנו של אביעזר, הרץ הכי מהיר ביהודה, שנשלח להביא שמן שזיתיו נמסקו בתקוע הגלילית, כיוון ששם נוצר השמן המובחר ביותר הראוי להדלקת מנורת בית המקדש. בהצגה זו היא מביאה גם את הסיפור ההיסטורי, וגם את תהליך הפיכת הזיתים לשמן, תוך כדי שימוש באבני ריחיים שהיא נוקבת בשמותיהן: חה – שמו של הכלי המורכב משתי ֶ פר ָ מ ל – האבן ֶ מ ֶ אבנים, ים – האבן התחתונה ומ העליונה. בהצגה ליום ירושלים “ברחובנו הצר” היא מלמדת את הילדים על ירושלים דרך ילדה בשם שלומציון שהולכת לבקר את סבתא רבתא שלה בירושלים ונפגשת עם סיפורים מפעם, ועם דמויות מפעם בהן סנדלר ונגר, הידידים של סבה שהיה בנאי. דרך הדמויות הללו הילדים נחשפים להווי ולמקצועות של פעם ולכמיהה לירושלים. עם הזמן החלה לשלב במופעים טכניקות חדשות. בהצגה החדשה “ארכיון המדינה” היא יוצרת סיפור הרפתקאות בחדר בריחה. גיבור הסיפור הוא ילד שבסיור עם כיתתו מגיע אל ארכיון המדינה, ואין לו אפשרות לצאת ממנו, אלא אם יענה נכונה על השאלות מלפני קום המדינה – אותן מציגה לו גאולה, המזכירה. היא שואלת אותו על תקופת ההעפלה, ניל”י, העליות השונות, מעפילים, חלוצים. הדברים מוצגים בהומור עם סוף טוב. שרית שולחת לכל מוסד חינוכי שבו היא מתעתדת להופיע חומר לימודי כהכנה להצגה. היא כוללת בחומר רקע היסטורי ורעיונות למשחקים שבמרכזם הנושא העיקרי של ההצגה. כך, ם י ד י מ ל ת י נ פ ב ה ע פ ו ה ב ס נ ר ב ת י ר ש שרית ברנס: “אפשר ללמד את ילדי הגן נושאים מורכבים בתנאי שזה נעשה דרך משחק. כשלימדתי על תורמוסים, שבפרחים הסגולים שלהם יש פס לבן שהופך לוורוד כשהפרח מואבק על ידי דבורה, שיחקנו משחק שבו הילדים גילמו תורמוסים עם פס לבן, וכשהדבורה עברה ונגעה בהם, הפס הפך וורוד, בדיוק כמו בטבע. סביר להניח שאת הפרט המעניין הזה הם יזכרו כל ימי חייהם” אדר תשע"ח 51