אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

ב שנה עבדה מיכל 31 משך אהרוני כמורה לספרות, היסטוריה ותנ”ך, כמחנכת, רכזת היסטוריה ושכבה, ואחר כך כמנהלת בתי ספר בחמ”ד, שהאחרון שבהם היה בית הספר היסודי ממ”ד פרשה, ומאז 2003 “יבנה” ברעננה. בשנת היא מקדישה את מרבית זמנה לכתיבה ספרותית. היא חברת המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, תושבת אלקנה, אם לארבעה וסבתא לנכדים. מיכל מספרת שגדלה בבית עם מורשת יהודית ציונית. אחד מאבות אבותיה מת על קידוש השם בפרס, כאשר סירב להתאסלם. שני הוריה נולדו בירושלים והיו חברי האצ”ל. אמה רחל השתתפה בהצלת אנשי אלטלנה. אביה, הסופר יעקב סיקא אהרוני, נאסר על ידי הבריטים לאחר שהבריח שופר לתפילת הנעילה של יום הכיפורים תרצ”ט, ונשלח לכלא. מוצא משפחת אביה היה בעיר אספהן שבפרס. הוא למד בתלמוד תורה מזרחי, בישיבת “פורת יוסף” והיה סטודנט חופשי באוניברסיטה העברית בהר הצופים. בגיל 1941 צעיר התגייס לאצ”ל ונטל חלק בשנת בפעולת חבלה נועזת במתקני זיקוק הנפט ליד בגדד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני, פעולה שבה השתתף ונהרג מפקד האצ”ל דוד רזיאל. בית הוריה ברמת גן זכור לה כבית ספוג ספרות ותרבות. התארחו בו סופרים, משוררים, חברי תנועת החירות ויוצאי האצ”ל. בילדותה פגשה את המשורר אורי צבי גרינברג והתארחה בביתם הצנוע של מנחם ועליזה בגין בתל אביב. “הבית היה מלא ספרים. אבי היה מעיר אותי בחמש בבוקר והיינו קוראים את סיפורי התנ”ך, משלים ואגדות חז”ל, מדברים בהערצה על גיבורי וגיבורות התנ”ך. קראנו מבחר הסופרת מיכל אהרוני רגב בחדר העבודה בביתה באלקנה מנהלת בית הספר הפכה לסופרת מיכל רגב אהרוני, מנהלת בית ספר לשעבר, החלה לכתוב את ספריה רק לאחר הפרישה. עד היום כתבה שני ספרים מצליחים “המסע אל ממלכת אורידור” ו”תליון הזהב של דונה גרציה”, והפכה למרצה מבוקשת צילם: יוסי זליגר | כתב: ראובן שבת אדר תשע"ח 46