אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

באופן בלתי אמצעי עם דברים שהם שמעו או קראו עליהם. “מתפתח בינם לבין הניצולים שיח כאוב ומורכב שנוגע בזהות שלהם כיהודים. בהתחלה החיבור הזה מזעזע אותם אבל בהמשך הוא תורם לחיזוק הזהות היהודית והאנושית ולהפנמת הערך החשוב של ההמשכיות ושל האמונה בקב”ה”. הודיה מדגישה שנוצר חיבור עמוק מאוד בין התלמידים לניצולים, והשנה תלמידים שסיימו את בית הספר יזמו אירוע עצמאי למען הניצולים. דפנה לוי, יועצת בית הספר, מוסיפה: לניצולים 12 “החשיפה של ילדים וילדות בני שנה הייתה 70- המבוגרים מהם בלמעלה מ עניין מורכב. הם גילו באופן הדרגתי ובלתי אמצעי דברים מזעזעים על הניצולים. חלקם היו בני גילם וחלקם אפילו קטנים מהם כאשר עברו התנסויות קשות, מחלות, רעב, אלימות ומוות. רובם איבדו הורים, אחים ואחיות, וכמובן חברים קרובים”. דפנה מדגישה שהתוכנית נושאת משמעות לשני הצדדים. התלמידים עומדים מקרוב על המאבק של הניצולים לשרידותם, וכפועל יוצא מכך לומדים על האופטימיות ואהבת החיים שנדרשו להם כאשר הגיעו לארץ, כאשר היה עליהם לשקם את עצמם, להקים משפחה ובית חדש. היא מודה שהיו תלמידים שפיתחו תחושת חרדה ולמדו להתגבר עליה. יחד עם זה “האינטראקציה יצרה גם ויסות וחוסן רגשי אצל הילדים. הם הפנימו ערכים מוסריים חשובים כתוצאה מההתמודדות הזאת”. הניצולים יצאו גם הם נשכרים, אומרת דפנה. “זה נתן להם תחושה רחבה של משמעות לגבי העובדה שהם ניצלו, שרדו, הקימו בית בישראל, ולבסוף במין סגירת מעגל אף זכו לקיים את טקס בר המצווה שמעולם לא זכו לו, במקום הכי יהודי בכותל המערבי”. בית הספר ישורון מקיים פעילויות נוספות לאורך השנה, ביניהן בית ספר ירוק, שהיא פעילות רחבת היקף בגינת בית ניצול שואה, אברהם ברומט, בשיחה עם תלמידים ניצולת שואה, נעמי קורנברג, עם תלמידים אדר תשע"ח 40