אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

את בעלי ז"ל משבתות האולפנה, בהן אמר לפניהן דברי תורה שדיברו לליבן". יעל נזכרת באחת הפעמים בהן בעלה דיבר על הרוע שקיים בעולם, דברים שנחקקו בזיכרונה אף כי הבנות התקשו לקבל אותם: "הוא אמר שייתכן שיוסף חשד באביו שהיה שותף למזימת אחיו להרוג אותו, כאשר שלח אותו לבד לאזור שכם, ולכן נמנע, מרוב עלבון וכעס, ליצור עמו קשר במשך זמן רב. התפתח אז שיח אמוני עם הבנות: האם ייתכן שיוסף אכן חשד באביו שרצה להרע לו? האם בכלל יכול לקרות בעולם משהו רע כל כך שאח ירצח את אחיו, ואיך השם מאפשר לדבר כזה לקרות. רזיאל ענה להן פשר גם לרע ִ שהשם מא להיות בעולם, אך הבנות התקשו לעכל זאת". יעל מדגישה שהאסון גרם לה להיות מודעת למקום החשוב שיש למורים בהתמודדות עם השכול: "מבעלי רזיאל למדתי שלא חייבים תעודת הוראה או תפקיד רשמי בבית ספר כדי להיות איש חינוך. די שתהיה מסוגל להסתכל בגובה העיניים על ילדים ומתבגרים שנמצאים תחת אחריותך, ושיהיה לך באמת אכפת מהם. להיות מורה זה לא רק מקצוע, זו עבודה לחיים. בכל מה שקשור לחינוך הכול מתחיל ונגמר באהבה. חשוב שנעמוד לצדם של תלמידינו לא רק במצבי כאב, שכול ואובדן אלא גם בחיי יום ■ יום כי הם זקוקים לנו. מעשירים את סביבת בית הספר בצמחים חדשים שיעור מוזיקה אדר תשע"ח 23