אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

יועצת בית הספר לחינוך מיוחד "חן השומרון", "בשל רגישותם הגבוהה של דפנה גבאי: התלמידים ומורכבות מצבם הרגשי והלימודי, הם מעכלים את האובדן באופן הדרגתי יותר. הם זקוקים לחזרתיות ולזמן ממושך יותר לעיבוד הרגשי. התלמידים גילו רגישות חברתית גבוהה, במיוחד במקרי פציעה, והתעניינו מיד מה שלום חבריהם הפצועים, מתי אפשר לבקר, איך אפשר לעזור ולשמח, ובעיקר מתי הם יהיו שוב בריאים" יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח, מחנכת כתה י' ומורה למדעים באולפנת מעלה לבונה: "מהר מאוד חזרתי לעבודתי כמחנכת, כי השיבה למסגרת עוזרת להתמודד. המאמץ להשקיע באנשים אחרים עוזר למלא את החלל והאובדן. חזרתי לבית הספר כדי לפגוש את התלמידות שלי, שאני מרגישה שהן כמו הבנות שלי. הרצח חיזק מאוד את הקשר בינינו" להתמודד עם שכול ואובדן הודות לשיבה למסגרת בית הספר: "אפילו ילדים שהתייתמו בעקבות האירועים הביטחוניים, חוזרים לבית הספר כבר במהלך השבעה, ולמרות שיש נפילות ורגעי משבר, הם משדרים כלפי חוץ שמחה, ולא מעוניינים לחיות תחת תווית של 'יתום' או תחושה שמרחמים עליהם. הצוות החינוכי, לצד הילדים, מתחזק הרבה גם בעזרת הכוח הקהילתי של הקבוצה והביחד. בנוסף הם נתרמים מאישים שמגיעים לבית הספר לחזק את רוחם". עיבוד הדרגתי בבית הספר לחינוך מיוחד "חן שומרון" בשבי שומרון שהוקם לפני שמונה שנים, כיתות קטנות. 5- תלמידים ב 30 לומדים מנהלת בית הספר אתי זהבי, ויועצת בית הספר דפנה גבאי, מספרות שתלמידי החינוך המיוחד מגיבים בצורה שונה על האובדן והשכול. "בגלל רגישותם הגבוהה של התלמידים ומורכבות מצבם הרגשי והלימודי, הם מעכלים את האובדן באופן הדרגתי יותר", מסבירה דפנה. "הם זקוקים לחזרתיות ולזמן ממושך יותר לעיבוד הרגשי. התלמידים גילו רגישות חברתית גבוהה, במיוחד במקרים של פציעה, והתעניינו מיד מה שלום חבריהם הפצועים, מתי אפשר לבקר, איך אפשר לעזור ולשמח, ובעיקר מתי הם יהיו שוב בריאים". אתי מדגישה שליווי ותמיכה יוצרים חוסן נפשי גם אצל תלמידים וגם אצל מורים. "האירועים נוגעים במורים באופן אישי. יש לזכור שהמורים פה הם גם השכנים וגם החברים וגם ההורים של הילדים. ולפיכן הרגשנו צורך לתמוך במורים, לזהות מי זקוק לאוזן קשבת ואף להחלפה בשעות הראשונות. ליווי כזה התאפשר בשל העובדה שבית הספר הוא משפחתי וקשוב לצרכים המיוחדים של כל פרט ופרט". התלמידים שלנו צריכים אותנו יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל הי"ד, בת , אם לששה, היא מחנכת כתה י' ומורה 32 למדעים באולפנת מעלה לבונה. שלושה מילדיה לומדים בבית הספר הממ"ד שומרון בשבי שומרון, כשמוריהם תומכים בהם ומסייעים להם להסתגל למצב החדש. "כאמא, הידיעה שהילדים שלי נמצאים בידיים טובות, זאת הנחמה הכי גדולה שלי בתקופה הזאת". יעל מדגישה שהיא עצמה שואבת כוח מעבודתה כמחנכת: "מהר מאוד חזרתי לעבודתי כמחנכת, כי השיבה למסגרת עוזרת להתמודד. המאמץ להשקיע באנשים אחרים עוזר למלא את החלל והאובדן. חזרתי לבית הספר כדי לפגוש את התלמידות שלי, שאני מרגישה שהן כמו הבנות שלי. הרצח חיזק מאוד את הקשר בינינו. התלמידות היו פה בשבעה, תפעלו את הבית ושיחקו עם הילדים. הן הכירו גם אדר תשע"ח 22