אתרוג | אדר תשעח | מרץ 2018 | גליון 80

בהן שם השם כתוב בעברית עתיקה בעוד שהמגילות עצמן כתובות בעברית מרובעת מודרנית יותר. ניתן לפרש זאת כרצון לומר שהכתבים הקדומים לא קדושים ולכן שומרים מהם רק את שם השם, או שהיו כתבים קדומים שהמגילות מנסות לשמר את קדושתם. מחלוקת שהובילה לחורבן "בשבילי המגילות הן ממצא מדהים שמבשר את ההתנהלות של עם ישראל שהובילה לחורבן", אומר ד"ר סולומון שחקר בדוקטורט שלו את המגילות ההלכתיות: מקצת מעשה התורה, מגילת המקדש, מגילת ירושלים החדשה, מגילת ברית דמשק ומצא בהן הדים לקרע העמוק שחל בעם ישראל ערב החורבן. ד"ר סולומון מצא שהייתה מחלוקת מהותית בענייני טומאה וטוהרה בין קבוצת הכהונה הצדוקית, שכתבה חלק מהמגילות, לכהנים שנשארו בירושלים. במחלוקת זו הוא רואה את האקדח המעשן המצביע על מקור הקרע בעם לפני החורבן. מדובר בשתי מחלוקות מהותיות האחת הלכת הניצוק העוסקת בשאלה אם משקה הנוצק מכלי טהור אל כלי קיבול תחתון טמא, יוצר חיבור בין הכלים ותכולתם ואז הכלי העליון ותכולתו נטמאים. עמדת כותבי המגילות משקפת את ההלכה הצדוקית, כפי שהיא ידועה ממחלוקות בין הפרושים לצדוקים הנזכרות במשנה. גישת ההלכה של הכהונה הצדוקית הייתה מחמירה, בעוד שההלכה המקובלת על הפרושים שנשארו בירושלים הייתה מקילה. מחלוקת מהותית נוספת נגעה לטוהרת הכהנים המכינים את אפר הפרה האדומה, וגם בנושא זה העמדה הצדוקית שבאה לידי ביטוי במגילות הייתה מחמירה מזו של הפרושים שנשארו בירושלים. לפי ההלכה של כותבי המגילות תהליך שרפת אפר הפרה האדומה היה חייב להיות על ידי כהן טהור לחלוטין המכונה בהלכה "הערב שמש", שכן תהליך הטהרה מסתיים רק עם סיומו של היום בשקיעת השמש וכניסת הערב. זאת לעומת התפיסה הפרושית שהייתה מקלה וגרסה שאדם טהור חלקית במעמד "טבול יום", מי שטבל ביום ועדיין לא סיים את מכסת ימי טומאתו בשקיעת השמש, יכול, ורק טבול יום חייב לשרוף את אפר הפרה. מחלוקות אלה יצרו קרע שלא ניתן היה לאחותו. כהן צדוקי לא יכול היה לקבל את טקסי הטוהרה של כהן פרושי, שלפי דעתו היה טמא, ומה שנבע מכך הוא שהכהנים הצדוקים המחמירים ■ לא יכלו לחיות לצד הפרושים בירושלים. ד"ר אבי סולומון, השתתף בחפירות באתר מערות קומראן וחקר חלק מהמגילות הראשונית שהועלתה על ידי פרופ' סוקניק היא שהמגילות נכתבו ונשמרו על ידי כת יהודית מתבדלת שכונתה איסיים. הכת תוארה על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שחי מאות שנים מאוחר יותר, ועוד שני היסטוריונים בני זמנו. פרופ' סוקניק מצא דמיון רב בין המתואר בסרך היחד לתיאור האיסיים אצל בן מתתיהו, אבל הבעיה בזיהוי הזה היא שהמילה איסיים אינה נמצאת במגילות. כיום רבים מהחוקרים שוללים את רעיון האיסיים, בין היתר גם מפני שעד כה לא נמצאו באתר קומארן עדויות למפעל שיכול היה להפיק כתיבה או העתקה של מספר כה גדול של מגילות. השערה נוספת היא שהמגילות הן ספריה דתית שהוטמנה במערות על ידי כהנים מתנגדים לבית חשמונאי ששלט אז בירושלים. הם ברחו למדבר יהודה והביאו אתם את הספרים החשובים להם. פנינה שור: "כנראה מדובר בהסתרה מכוונת של ספרות דתית. המגילות שהתגלו 300- במערות קומראן הועתקו על פני כ שנה, ממחצית המאה השלישית לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה, ולכן סביר להניח שמקור כתבי היד אינו אחיד. רוב המגילות כתובות על קלף בשפה עברית, לעתים בצורה זעירה המעוררת תהייה כיצד נכתבו. מכל מקום הן משקפות דעות שונות של כותבים שונים. יש בהן השקפות שונות על הלכות ודברים שלא ידענו עליהם קודם". פנינה מוסיפה שגילוי המגילות מלמד שבתקופת בית שני נכתבה ספרות ענפה שלא הייתה מוכרת לנו. בחלק מהמגילות, כמו למשל במגילה "מקצת מעשי תורה", משתקפת תפיסה הלכתית קדומה יותר לזו שאנחנו מכירים. כשאנשים בורחים הם לוקחים אתם אוצרות ביאטריס ריאסטרה, חוקרת ורכזת מידע ביחידת המגילות ברשות העתיקות, מספרת שנמצאו מגילות באתרים נוספים במדבר יהודה. "כשהאנשים בורחים מהבית הם לוקחים איתם את כל מה שחשוב להם, לרבות מגילות מקראיות וגם תעודות אישיות, וכנראה כך עשו אנשים שברחו מירושלים למדבר יהודה". ביאטריס אומרת כי יתכן שבמקומות נוספים בארץ הוטמנו עוד מגילות שלא השתמרו בגלל תנאי האקלים. המגילה הקדומה ביותר באזור נמצאה בנחל מורבעאת, כתובה על פפירוס ותוארכה למאה השמינית לפנה"ס, 11- והמאוחרת ביותר תוארכה למאה ה לספירה. בנוסף השתמרו במערות קומראן, בנחל חבר ובנחל צאלים בתי תפילין, יריעות תפילין ומזוזות מתקופת בית שני, שהן התפילין והמזוזות העתיקות ביותר הידועות כיום, ומעידות שהנחת תפילין וקביעת מזוזה היו נהוגות כבר אז. גם במצדה השתמרו מגילות מקראיות ומגילות חוץ מקראיות שכנראה היו ברשות המורדים. בין מגילות מצדה נמצאו קטעים מספרי התורה, תהלים, יחזקאל (חזון העצמות היבשות) והספר החיצוני בן סירא. אדר תשע"ח 17