אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

ב משך שנה שלמה ציירה עפיה זכריה את דירת השיכון הדלה שלה בלא שאיש ידע על כך. היא התחילה לצייר כשהייתה כבר בבת שמונים וטרחה להסתיר את ציוריה מהאנשים הקרובים לה. כשבאו לבקרה הייתה נועלת את החדר המצויר. רק כעבור זמן גילתה את הציורים לאחת מנכדותיה והשמועה על כך עברה מפה לאוזן. האמנית מאיה כהן לוי, ששמעה על הציירת הגיעה לבקרה ונדהמה מהשפע האמנותי. כהן לוי המשיכה לפקוד את הדירה לעתים תכופות. זמן קצר לאחר מותה של עפיה , היא פגשה את אחד מבניה 2002 בשנת של עפיה בבית הכנסת ושאלה אותו מה מתכוונת המשפחה לעשות עם הדירה. תשובתו הייתה שבכוונתם לסייד את הבית ולמכור אותו. כהן לוי פנתה לגופים ציבוריים וממלכתיים העוסקים באמנות במטרה שיסייעו להציל את הדירה ולהפכה למוזיאון. בזכות המועצה המקומית ניצלה הדירה. דירות 60 בבניין שבו נמצאת דירת עפיה יש שיכון, חלקן בבעלות עמידר ואחרות נקנו בידי הדיירים. כדי להגיע לדירה השוכנת בקצה הבניין הטורי הישן בן שתי הקומות, יורדים למפלס המרוצף של הבניין. סמוך לכניסה לחדר המדרגות נערמו רהיטים ישנים שפונו מהדירות, בלוני גז, כיסא ושולחן שניצבים שם לשימוש השכנים. דלת הדירה מצוירת בצבעים עזים. מיד עם הכניסה לדירה בת שלושת החדרים, נכבשים המבקרים ביופיים המופלא של הציורים המקשטים כל קיר, כל פינה, כל משקוף וכל רהיט. אלו ציורים צבעוניים של רקמות. האמנית מאיה כהן לוי, ששוחחה עם עפיה מספרת שהיא אמרה לה שהיא מציירת את ביתה בתימן. משחזרת את זיכרונותיה ועושה לעצמה מקום שבו היא רוצה להיות ולהרגיש בבית. בציוריה על תקרות הדירה, המשקופים והרצפות השתמשה עפיה בצבעים לצביעת מכוניות, ובעזרת מכחולים ציירה את ציורי הרקמות שלה גם על תקרות הדירה וגם על הרצפה. הביקור בדירה הוא חוויה מיוחדת. המרחב המצויר סוגר על הבאים מכל הכיוונים. כל חדרי הדירה הקטנים, כולל המטבחון והשירותים ומרפסת השירות הקטנה, מכוסים ציורי רקמות. בחדר השינה מיטת סוכנות צרה, הרהיט היחיד שלא צויר. הכיסאות צבועים וגם הארון. הרצפות במועצה 151 דירת שיכון קטנה, בקצה מבנה טורי ברחוב נתן אלבז המקומית שלומי בגליל המערבי, הפכה למוקד משיכה לאלפי מבקרים בזכות ציוריה המופלאים של האמנית יוצאת תימן, עפיה (עופרה) זכריה, שהתגוררה בדירה אחרי שהתאלמנה מבעלה כתבה וצילמה: נועה ליאור הדירה המצוירת בשלומי עפיה זכריה טבת תשע"ח 50