אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

הוא מדגיש שהמשימה הראשונה של צלם טבע היא להימנע מלפגוע בטבע ובחיות תוך כדי הצילום. “לא הגיוני שכדי לצלם קן של ציפור עם גוזלים, תבריח את האימא והגוזלים יצטרכו לחכות כמה שעות עד שהיא תחזור, ואז יש סכנה שבגלל הרעב לא כולם ישרדו. כדי להימנע מפגיעה בטבע צריך להכיר את אורחות החיים של החיה. למשל אם מצלמים קן עם ביצים של ציפור, צריך לברר האם זאת ציפור שמותר להתקרב לביצים שלה, כדי שהאמא לא תנטוש אותן. שעות לכל כיוון כדי 3 “אני יכול לנסוע דקות בשביל לא להפריע לחיה. 10 לצלם כך באחת הפעמים נסעתי עד חולות ניצנה לצלם עכן חרטומים עם גשש. מצאנו נחש דקות כדי לא להפריע לו 10 וצילמנו רק לזמני הארוחה”. כחלק מעבודת הצילום בטבע, הוא לומד את החיה ואת הרגליה, מקים מסתור בשטח, ואז, הודות לסבלנותו זוכה להנציח רגעים נדירים של חיות הארץ. “בשבילי זה מעבר לצילום. אני לומד להכיר את השטח את השבילים ואת העקבות. לומד להכיר את בעל החיים. אני מחכה לו והרגע הזה שהוא מופיע הוא רגע נפלא”. הנץ המצוי הצילום שזיכה את שחר בפרס צילום הטבע הטוב ביותר הוא של הנץ המצוי. “אני זוכר את הפעם הראשונה שעקבתי אחרי ציפור והמתנתי לה. הצלחתי לעמוד כשישה מטר מהנץ והוא לא הרגיש בנוכחותי. וכשהוא הופיע אני עדיין זוכר כמה זה ריגש אותי. יש צלמים שיעשו הכול כדי לתפוס צילום ולא אכפת להם שזה יבוא על חשבון הציפורים. כשצלמי טבע מקצועיים רואים תמונות של צלמים שהפריעו לקינון הם מיד מזהים אותן. למשל אם יש תמונה של דורס לילה שצולמה באמצע היום, ברור שמישהו הפריע לדורס כדי לצלם אותו. “כדי לשמור על הטבע צריך לחקור. עבודת ההכנה מבטיחה שהצילום לא יהווה הפרעה לבעל החיים. כשאני רואה ציפור בנדידה, אני רושם את פרטי הנדידה וממשיך לעקוב ולבדוק אם שנה אחר כך היא תגיע לאותה נקודה. אני לומד מפות נדידה, וכשאני רואה ציפור נדירה אני מדווח לחוקרים ממתחם הצפרות. כשאני מצלם ונמצא בשטח אני לומד להכיר את החיה, את אורחות חייה ואת משמעות הקולות שהיא משמיעה. אחרי שלוש שנות מעקב אחרי הנצים הכרתי את הקולות שלהם. באחת הפעמים ידעתי לפי הקולות שהשמיעה הנקבה שהזכר עומד להגיע והצלחתי לצלם את השניות של הנחיתה. הייתי מוכן. “צילמתי בשטח קן של פרחונים של דאה שחורת כתף (גוזלים שרק התחילו לעוף מהקן ועדיין אינם מסוגלים לצוד בצורה עצמאית) במקרה של הדאה הפרחונים לא יודעים לצוד. כיוון ששהיתי בשטח ידעתי שהאימא מתעכבת ולא תגיע לשעת ההאכלה הקבועה שלה. כששמעתי את האימא מגיעה, ידעתי שזה יהיה מחזה כי הפרחונים כבר היו מאוד רעבים. ראיתי את האמא מתקרבת עם עכבר בפה וכיוונתי לצלם אותה ואז הצלחתי לצלם את אחד הפרחונים עף לקראתה וחוטף לה את העכבר מהמקור. הייתי במקום חיזור של שרקרקים מצויים קורא מדברי לפנות בוקר “כשאני במסתור בעל החיים לא רואה אותי. אני יושב ומחכה עד שהוא מגיע. אני יודע שהוא יגיע כי אני יושב בטריטוריה שלו. אני אוהב את הזמן הזה שאני מחכה לבעל החיים שאני רוצה לצלם. לבד זה בשבילי זמן תפילות ומחשבות על החיים” טבת תשע"ח 47