אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

המלחמה ההיא על חייו, הוא עזב את קומברס והחל לחפש לעצמו דרך חדשה. ”חבל שאתה לא עוסק בחינוך” הוא החל ללמוד הדרכת טיולים בירושלים, פתח עסק להפקת סרטונים והקדיש את זמנו ללימודי ארץ ישראל. לא חלף זמן עד שמצא את עצמו מרצה בנושא ירושלים. “לאחר אחת ההרצאות ניגשה אלי מישהי ואמרה לי שחבל שאני לא עוסק בחינוך. גם הילדים שלי אמרו לי כל הזמן שאני חייב להיות מורה. נרשמתי ללימודים והתחלתי ללמוד הוראה. היום אמא שלי מזכירה לי שהיא אמרה לי שזה הייעוד שלי עוד כשהייתי בחיל חינוך”. מחנך דתי בבית ספר חילוני לאחר שסיים לימודי הוראה ב״מכון הרצוג״ פרסם רוטשילד בעמוד הפייסבוק שלו שסיים לימודי הוראה והוא מחפש עבודה. "לאחר כמה זמן קיבלתי טלפון מ'אנקורי', שנים אני שם". רוטשילד 10- ומאז קרוב ל עובד כמחנך כיתה י”א ב״אנקורי״ פתח תקווה ומגיש לבגרות בתנ”ך. “להיות מחנך של מתבגרים ומתבגרות בבית ספר חילוני דורש לא מעט פתיחות, הכלה, וכמובן המון אהבה. אף פעם לא להיות שיפוטי, ועם זאת להציב גבולות ולצפות מהם לגדול, לחשוב, להיות מסוגלים לעבור תהליך פנימי. זה לא מובן מאליו, זה מאתגר, אבל עבורי זו פשוט התגשמות כל החלומות”. תלמידיו של רוטשילד אינם תלמידים “רגילים”, אלא מקבץ של תלמידים, חלקם מחוננים, חלקם בעלי קשיים לימודיים, רקע משפחתי קשה, ספורטאים מצטיינים, וכל מי שלא מצא את עצמו במסגרות הרגילות. “באנקורי אוספים את כולם ומתאימים להם חליפה אישית, ואני עושה את זה עם הרבה מסירות ואהבה. זה ראש לגמרי אחר, והתוצאות בשטח: אנחנו התיכון היחיד שבו אין בכלל אלימות, וביום הראשון ללימודים התלמידים רצים לחבק את המורים שלהם”. את אהבתו הגדולה לתנ”ך מחבר רוטשילד עם אהבתו לתלמידים: “אני לא יודע אם אני המורה ‘הדתי הקלאסי’. אני עוסק בפשט בעיקר, ומעורר את הילדים לומר כל מה שהם חושבים, אפילו אם זה לא נעים לשמוע. אני רוצה שהם ישמיעו את הקול שלהם, את התמיהות, את הכעס”. תלמידים רבים אדישים לתנ”ך, מתקשים להבין אותו, ולא יודעים איך לגשת אליו. רוטשילד רוצה לגרות אותם להגיב, ויודע שחלק מהתגובה לא קשורה כלל לתנ”ך, אלא למקום האישי והרגשי שבו הם נמצאים. “הילדים היום רחוקים מהתנ”ך. הם יורקים דם כדי להצליח, וחלק מההתמודדות שלהם עם התנ”ך היא גם זו שבונה אותם מבחינה רגשית ואישיותית. זה תהליך, תהליך של אמון ביכולת להצליח, של קשר עם המורה, של יציאה מהמקום שהם ברחו אליו. “כשנתתי שיעור לדוגמה בבית ספר דתי כמורה מתלמד, התלמידים מחאו לי כפיים בסוף השיעור. פה זה לא קורה. פעם, כשדיברתי על סיפור הבריאה, אחת הילדות התפרצה בזעם אדיר, וצווחה: ‘מה אכפת לו (לאלוקים) שאנשים יעבדו אלילים?!’. “אחרי השיעור ניגשתי אליה ואמרתי לה תודה. ההתפרצות הזו סייעה לי להפוך את הילדה הזו לפרויקט שלי, ובסוף ראיתי גם את התוצאה. זה ממש לא מובן מאליו ללמד בכיתה כזו, וזה בדיוק מה שרציתי, שיהיה קשה, אבל שבסוף ארגיש שעשיתי משהו”. כיצד מנגישים את התנ”ך לנוער חילוני? אייל: “המשימה שלי היא להראות להם עד כמה התנ”ך רלוונטי לחיים שלהם, לשורשים שלהם, לעיצוב האישיות שלהם, לזהות, לעולם המוסרי שלהם. ולכן הגישה שלי היא קודם כל דרך הפשט. אני מתחיל עם פשט הטקסט ומתחיל לאתגר אותם: מה כתוב פה? למה זה כתוב ככה ומדוע? רק בסוף, אחרי שהקפנו את הפשט מכל הכיוונים אנחנו יכולים להתקדם לחז”ל ולמדרשים. “כשאני מלמד על מגדל בבל למשל, אני שואל אותם, מדוע התנ”ך לא אומר מילה אחת על חטאם של בוני המגדל? יש שתי אפשרויות לפרש מדוע התערב אלוקים ופיזר את פרויקט הבנייה הזה: האחת של לייבוביץ, שאומר שהבעיה הייתה בכך שכל העולם היה ‘שפה אחת ודברים אחדים’, כלשון המקרא. כלומר, האחדות הזו היא ניוון המין האנושי ופתח לעריצות, ואם כן, פיזור מגדל בבל היה למעשה חסד אלוקי. “אפשרות אחרת לפרש את חטא בוני מגדל בבל היא על פי דברי ר’ שמעון במדרש הידוע, שחטאם היה בכך, שאם הייתה נופלת לבנה הם היו בוכים ואם היה נופל פועל, הם לא היו שמים לב. אני שואל את התלמידים במה זה שונה מהמציאות שלנו? האם לנו אכפת מפועלי הבניין שנהרגים בתאונות עבודה, או שרק מחירי הנדל”ן מעניינים אותנו? במה אנחנו שונים מדור מגדל בבל? כלומר, רבי שמעון במדרש זועק נגד התפיסה העקומה הזו שמקדשת את החומר ושוכחת את בני האדם, וזה דבר שרלוונטי גם היום. “בעיני הכי חשוב שהילדים לא יגדלו בלי לעבור תהליך פנימי. אני אומר להם בפירוש: אתם נמצאים בתקופה של עיצוב עצמי, והכי גרוע שתצמחו בלי לשאול שאלות ובלי לחשוב, ואף מקצוע שתלמדו בבית הספר לא יעלה את השאלות המוסריות והקיומיות שמעלה התנ”ך. רק בתנ”ך תיתקלו בשאלה מי נחשב צדיק ומדוע, מה נחשב לראוי ומה נחשב לרע. וכמובן, אני פותח את שנת הלימודים באותה שאלה מהטירונות: למה אנחנו פה? מאיפה באנו? ואני אומר להם, שאם אנחנו רוצים להבין את התרבות שלנו ולמעשה את התרבות המערבית כולה, ואפילו את האסלאם, אנחנו צריכים לדעת שהכול יוצא מהתנ”ך. התנ”ך הוא השורשים שלנו פה”. יש תוצאות? אייל: “התשובה מורכבת, כי לא כולם מגיבים באותה צורה. אבל אם אני מקבל טלפון מאימא שהבן שלה חזר הביתה ולא מפסיק לדבר על ספר איוב, או שילדה מתקשה עם סיפור חיים לא קל, שעשיתי מאמץ אדיר להגיע אליה ולחבר אותה ללימודים, מגיעה למרתון לימודים מיד 92 אחרי בגרות במתמטיקה ומוציאה בבחינה, אז זה מדבר בעד עצמו, לא? רק להרים את הטלפון כדי לבשר לה את הציון שהיא קיבלה בבגרות שווה את כל ■ המאמץ”. עטיפת ספר הרפתקאות לבני נוער שכתב אייל רוטשילד על ההיסטוריה של ירושלים 2016- ויצא לאור ב “הילדים היום רחוקים מהתנ”ך. הם יורקים דם כדי להצליח, וחלק מההתמודדות שלהם עם התנ”ך היא גם זו שבונה אותם מבחינה רגשית ואישיותית. זה תהליך, תהליך של אמון ביכולת להצליח, של קשר עם המורה, של יציאה מהמקום שהם ברחו אליו” טבת תשע"ח 43