אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

חוו גם רעב ואובדן, ובכל זאת בחרו להמשיך וללמד למרות הייאוש. בגטאות הגדולים הוקמו מחלקות חינוך שהעסיקו מורים מחדש, וההנהגה דאגה לשכרם. רבים קיבלו שכר מההורים ששכרו מורים לילדיהם או לקבוצת ילדים שהתקבצה בבתים פרטיים. בגטו קובנה “המשרד לענייני בתי ספר” הכריז על מפעל “מורים עבור כיכר לחם”. במקרים רבים הקמח ותוספת כיכר לחם המירו את התשלום. פאיע וואפנר לוין, מורה בגטו וילנה כותבת: "ככל שעבר הזמן התקשינו להאמין הכיצד, על רקע החיסולים, הרציחות והאכזריות, יכולנו אנחנו המורים, לבצע את המשימה עם הילדים... איך לימדנו, איך צחקנו וגרמנו לילדים לצחוק, איך שרנו וגרמנו לילדים לשיר, איך חיפשנו דרכים להשכיח מהילדים את המציאות של סכנת המוות האורבת בכל רגע בגטו ולא מרפה. "מדהים ונוגע ללב לגלות, שבמצב הקיצוני הזה, בתוך כל הזוהמה, שתוכנן כדי להרוס את הכבוד העצמי והמרחב האנושי, שם, בכל פינה צצה סולידריות, יצירה, חשיבה, הומור, בקורת, ואלפי תגובות פשוטות ושגרתיות נוספות. כולל השירה. שירה עם עוצמה, קורעת, באמצעות הגיון המילה, המוזיקה שלה, הקצב והחריזה שלה, היא גאלה את המשורר ואת הקהל שלו במחתרת מעולם הגטו, החזירה אותם לשפיות, לרגישות ולמרחב האנושי. מזווית הפרק הזה על חיי היהודים בשואה, אפשר ללמוד על חירותו של נפש האדם ועל ■ היצירה הפעילה גם ולמרות כליאתו". בשמחת תורה בפורים "המורים שלי הגיעו מפולין ומליטא" לאה לנגלבן נחשפה לראשונה לעדויות על מערכות החינוך בגטאות במסגרת עבודת המאסטר שלה: "החיים הדתיים בגטו קובנה". חברי תנועות הנוער בגטו זה פעלו במחתרת והעניקו לחניכיהן חיי תרבות תוססים מלאי עניין ותוכן בצל החיים בגטו. לאה נולדה וגדלה בבואנוס איירס וספגה בבית את שפת היידיש. הוריה, ברוך בענדעט וציפורה נוזשיק, היגרו מפולין לארגנטינה של המאה הקודמת, אך רוב בני משפחותיהם נספו בשואה. 20- בשנות ה לאה למדה חצי יום בבית ספר יסודי ממלכתי וחצי יום בבית ספר יהודי "ד"ר הרצל". בתיכון החלה את הלימודים היהודיים בסמינר של הקהילה היהודית בבואנוס איירס (ביידיש ועברית) והמשיכה ב"מכון ללימודי יהדות" בעיר. "לימדו אותי מורים שמוצאם מפולין ומליטא שהגיעו לארגנטינה ערב השואה. הם היו חברים וקולגות של המורים שנספו בגטאות". נשלחה על ידי התנועה ללמוד ב"מכון למדריכי חו"ל" 1963 לאה הייתה חברה בתנועת בני עקיבא. כשסיימה את לימודיה בשנת עלתה עם בעלה 1967 ובהמשך למדה ב"מכון גולד" להכשרת מורים, שניהם בירושלים. היא שבה לארגנטינה והתחתנה. בשנת לקיבוץ עין צורים. את התואר הראשון בלימודי ארץ ישראל ותולדות עם ישראל קיבלה מאוניברסיטת בר אילן, ואת התואר השני מהאוניברסיטה העברית. היא עבדה כמורה וניהלה את המרכזייה הפדגוגית במכללה האקדמית לחינוך בגבעת וושינגטון. טבת תשע"ח 40