אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

"עברית אני לומדת, כי זו שפתי. אני יהודית וזה מוכרחה אני לדעת". תלמידים נחשפו לראשונה לזהותם היהודית תוכנית הלימודים בגטאות הייתה המשך לתוכנית הלימודים בבתי הספר שפעלו לפני השואה. במסגרות בית הספר היסודי נלמדו מיומנות הקריאה והכתיבה, לימודי יידיש, עברית, חשבון, תורה, גמרא, מעגל השנה והמועדים, סיפורי תנ"ך, תולדות ישראל וגאוגרפיה של ארץ ישראל, סיפור ומשחק והתעמלות. בתיכונים לימדו תנ"ך, היסטוריה כללית ויהודית, ספרות כללית ויהודית, מתמטיקה, גאוגרפיה, מדעי החיים ושפות. מקצועות היהדות תפסו מקום מרכזי בתוכניות הלימודים. התעצמה מאוד ההתמסרות ללימודי היהדות, לטיפוח ולהעמקה של ערכי הזהות והמורשת היהודית לדורותיה. "ללימוד התנ"ך היה מקום מרכזי בחינוך הציוני וזה קישר את הילדים עם הדמויות והנוף של ארץ ישראל. התנ"ך אצר את זיכרון ארץ ישראל כמולדת העם היהודי, וכדגם של חיים מוסריים אליים, בניגוד לחיים בגלות," מתארת ֵ איד לאה. "בבתי הספר היסודיים הובלטו הפרקים של סיפורי האבות. ילדים רבים נחשפו לראשונה בגטו לזהותם היהודית. בבתי הספר התיכוניים לימדו את ספרות הנביאים: עמוס, יחזקאל וישעיהו, ספרי אמ"ת: איוב, משלי ותהילים, פרקי תשתית לערכים חברתיים, מוסריים ואוניברסליים". פרקי ההיסטוריה היהודית נלמדו בגטאות בהקשרים עכשוויים. בלימודי תולדות ישראל שניתנו לחניכים אלה עבר כחוט השני הרעיון שעם ישראל, שסבל בכל הדורות ידע לא להישבר והחזיק מעמד בכל התנאים. "בשבת היינו שרים זמירות שבת ויוצרים לנו 'עונג שבת' עם געגועים ותקווה לחיים אחרים. בהשראת השירים האמנו שהרע יחלוף ושיש לנו בשביל מה לחיות. הילדים אהבו את השעות האלה... דמיינתי עם 'הילדים שלי' כאילו חיים במציאות אחרת... באמצעות השיחות, ההצגות, הריקודים והשירים חיינו כאילו חיים אחרים... גם מחנכים אחרים של תנועות אחרות עשו עם הילדים כמיטב יכולתם, הקניית רוח ציונית, לימוד עברית ושירת ארץ ישראל." כך כתב המחנך שלום קופר מורה במרישין, גטו לודז', ומדריך בתנועת בני עקיבא. "איך לימדנו, איך צחקנו" "מעמדם של המורים בגטאות היה שברירי. העבודה לא הגנה עליהם מפני הסיכון להישלח לעבודות כפייה או גירוש", אומרת לאה. "ההוראה נתפסה בעיני השלטונות הגרמניים כבלתי מועילה, ואכן רבים מהמורים נספו באקציות הראשונות". מורים ומשפחותיהם תלמידות בשיעור תפירה עובדים בגטו קובנה לאה לנגלבן: "מעמדם של המורים בגטאות היה שברירי. העבודה לא הגנה עליהם מפני הסיכון להישלח לעבודות כפייה או גירוש. ההוראה נתפסה בעיני השלטונות הגרמניים כבלתי מועילה, ואכן רבים מהמורים נספו באקציות הראשונות" טבת תשע"ח 39