אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

תורה וקיום מצוות, אבל הרוב עשה זאת בלי לאבד זיקה חזקה לעם היהודי, לתרבותו ולערכיו, אם כי היו גם חוגים רדיקאליים של יהודים מתבוללים". הפיצול הזה לא חדל להתקיים בגטאות. המאבק בין הזרמים נמשך בגופים השונים ובמחלקות החינוך שהיו אחראיות על מסגרות הלימוד לילדים ולנוער בגטאות. הרשתות החינוכיות שפעלו לפני המלחמה נכנסו לגטאות וביניהן “חורב”, “בית יעקב”, “יבנה”, “תרבות”, “ציש”א, “חדרים”. גטו ורשה נמצא המוביל במגמת הפרטיקולרית אולוגית. ובגטו וילנה למשל, התנהל ֵ האיד מאבק קשה ומר לכיבוש עמדה במערכת החינוכית בין הפלג ה”בונדיסטי” והפלג הציוני. הפיצול בין הזרמים השתקף בדיונים הנוקבים על שפת הלימוד בבתי הספר. רשתות “תרבות” ו”יבנה” נמנו עם הזרם שדגל בלימודים בשפה העברית. רשת “בית יעקב” שילבה לימודים ביידיש ועברית. היו גם לימודים בפולנית, שהייתה שפת הדיבור והלימוד במוסדות חינוך פולניים ובחלק מהמוסדות היהודיים. בגטו וילנה גרם המאבק על ההגמוניה של השפות להחלפה של ראש מחלקת בתי הספר, בדרישה לאיוש שוויוני של מורים מכלל הזרמים, והדגשה של תכנים ציוניים בתוכנית הלימודים. המחנכים הציוניים טענו כי “עד יומו האחרון של הגטו צריכה להישמע בו המילה העברית”. רותקה ליבליך, נערה מגטו אנדריאכוב בפולין, כותבת במקור בעברית ביומנה: מורה ותלמיד עם מפת ארץ ישראל דפים מתוך מחברות של תלמידים המחנך שלום קופר, מורה בגטו לודז' ומדריך בבני עקיבא: "בשבת היינו שרים זמירות שבת ויוצרים לנו 'עונג שבת' עם געגועים ותקווה לחיים אחרים. בהשראת השירים האמנו שהרע יחלוף ושיש לנו בשביל מה לחיות. הילדים אהבו את השעות האלה... דמיינתי עם 'הילדים שלי' כאילו חיים במציאות אחרת... באמצעות השיחות, ההצגות, הריקודים והשירים, חיינו כאילו חיים אחרים" טבת תשע"ח 38