אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

מ סגרות הלימוד שהוקמו בגטאות פולין וליטא היו ברובן מחתרתיות. למרות ההבדלים בין זרמי החינוך השונים הרבו המחנכים לעסוק בהוראת המורשת היהודית: "בצל המדיניות הנאצית שכפתה על היהודים את יהדותם, קיימו מורים ותלמידים דיון חינוכי על המשמעות של היות יהודי ועל אודות תכלית הקיום היהודי," אומרת לאה לנגלבן, מורה וחוקרת שואה. המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק תיאר את הדחף שהניע את המחנכים: "מוטלת עלינו אחריות וסולידריות מסורתית להושיט סיוע לילד. מנוולים נהיה אם נתכחש לה. עלובי נפש אם נפנה לה עורף". פנינה וייס, אשתו של אברהם וייס חבר היודנראט הראשון של גטו ורשה, הוסיפה: "המחשבה שאלפי ילדים מסתובבים בחוסר מעש או שוהים עם הורים מפוחדים, והפחד מהבערות של ילדינו הדיר שינה מעינינו". עונש למורים לתלמוד הגטאות הראשונים הוקמו בפולין בחודשים המחנכים היהודים במחתרת המשיכו ללמד בגטאות פולין וליטא הוקמו מערכות חינוך מעוררות השתאות שרוב תלמידיהן לא שרדו. כך עולה מאסופת תעודות שערכה לאה לנגלבן "לחיות וללמוד", שראה אור בהוצאת המרכז ללימודי השואה במכללה ירושלים צילם: רפי קוץ | כתבה: בת שבע פומרנץ טבת תשע"ח 36