אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

ספר למשחק בחולון, עבד שלוש שנים ה" בקרית שמונה, התחתן ָ בתיאטרון "מרא והקים עמותת תיאטרון ברמת הגולן. ההצגה "מול האבנים" עוסקת בחיבור שבין נכד, הורים וסבא. בהצגה, כמו גם בחייו, עמיחי מתייחס לסבו באהבה רבה ומצטער על שלא ניצל כראוי את הזמן שיכול היה להיות אתו. הוא נזכר בגעגועים בתחושה המרוממת של ההליכה יחד לכותל בערב שבת: "סבא נראה כמו מלאך עם הכובע הלבן, הזקן והבגדים הלבנים וריח גן עדן שהיה לו. הייתי גאה ללכת אתו יד ביד. אנשים היו רוצים לנשק לו את היד, אבל הוא היה מזיז אותה במהירות, ברח מכבוד ומגינוני רבנות". המסר שהוא מעביר בהצגה "מול האבנים' הוא "אנחנו לא לבד פה בעולם". את המסר הזה הוא מעביר גם לחולי סרטן מבוגרים בעבודתו כליצן רפואי בהדסה במחלקות אונקולוגיות. "אל הילדים כולם ניגשים, אל המבוגרים לא". עמיחי מנחה סיורי תיאטרון ברובע היהודי. הסיור מתחיל בשער יפו, ומתקדם לעבר הישיבה והבית של הרב גץ. לאורך הסיור עמיחי מספר לקהל על הרב, על אירועים ודמויות, ומתאר את גדולתו בכך "שלא התייחס בזלזול לאף אדם, הבין את המצוקה, את השורש, נתן לכל אחד את המקום שלו". אחד האירועים שעמיחי אוהב לספר מדגים זאת: "הגעתי למשרד בכותל. סבא היה בפגישה ואני ישבתי ושיחקתי בטטריס. אחרי כמה דקות הוא יצא ונתן לי נשיקה וחיבוק ושאל מה אני משחק. הראיתי לו, הוא הסתכל ושאל 'גם אני יכול לנסות לשחק?' כל כך שמחתי שסבא ביקש ממני ללמד אותו לשחק. הוא שיחק והצליח לתת כמה מכות, עד שנכנס העוזר שלו ובדחילו ורחימו אמר: 'הרב! אתה משחק בטטריס? סבא הסתכל עליי ועל העוזר ואמר 'זה הנכד שלי שהגיע מרחוק ולא יוצא לנו להיפגש לעתים קרובות. הוא שמח שאני משחק אתו, ואני שמח שאני איתו. מה לא בסדר?". סיפור נוסף שנכדיו ונכדותיו של הרב גץ מספרים מדגים איך לימד את אחד הנכדים לרסן את זללנותו. אותו נכד אהב קרמבו וכשאכל את הממתק, עשה זאת בתאווה רבה. עמיחי: "סבא אמר לו שיאכל קרמבו אחד או שניים, לא יותר ובלי תאווה כל כך גדולה. הנכד הנהן לאות שהבין והמשיך לזלול, ואז הסבא הציע לו עסקה. הוא שם קרמבו. ואמר 'אם 24 לפניו קופסה ובה תגמור את כולם תקבל ממני כל שבוע קופסה חדשה, אם לא - אתה צריך להתחייב בלי נדר, להפסיק לאכול כמויות גדולות של קרמבו ולשנות את צורת האכילה שלך". הנכד הסכים והתחיל לאכול קרמבו מן הקופסה. בקרמבו העשירי הוא נשבר והחל להחביא קרמבו מתחת לשולחן ועל מושב הכיסא עליו ישב (כן, הוא ישב על חייך 24- הקרמבו). כשהגיע לקרמבו ה בניצחון אל הסבא וביקש את קופסת הקרמבו שהובטחה לו. הסבא ענה 'הסכם זה הסכם, אבל קודם תראה מה החבאת מתחת לשולחן ותקום בבקשה מהקרמבו שהתיישבת עליהם, זה בל תשחית. ועכשיו תתחיל לקיים את הצד שלך בעסקה'". "אני הנכד עמיחי עזר: נזכר בגעגועים בתחושה המרוממת של ההליכה יחד לכותל בערב שבת. סבא נראה כמו מלאך עם הכובע הלבן, הזקן והבגדים הלבנים וריח גן עדן שהיה לו. הייתי גאה ללכת אתו יד ביד. אנשים היו רוצים לנשק לו את היד, אבל הוא היה מזיז אותה במהירות, ברח מכבוד ומגינוני רבנות" מעמד ״הקהל״ בכותל הרב גץ בסוכה טבת תשע"ח 34