אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

ברור ההבדל בין מי שנכנס לתוכנית בלית ברירה, בהיעדר פרנסה בתחום ההתמחות האקדמי שלו, לבין מי שהבין שהמקצוע מתאים לו ורואה בו שליחות”. לא די להיות דוברת אנגלית אחת הסטודנטיות בתוכנית, מרים שעשוע, , אם לילד 28 ילידת מרילנד ארה”ב, בת בן שנתיים, מתארת תהליך אישי ומקצועי שעבר עליה: “עליתי עם הוריי ואחיי לפני שנה לארץ, ועשיתי תואר בעבודה 12 סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. בעקבות פעילות חינוכית בניהול מחנות הקיץ של בני עקיבא בארה”ב והדרכת קבוצת נוער בפרויקט תגלית, גיליתי שאני הרבה יותר רוצה לעסוק בהוראה, בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי, מה גם שההוראה – יותר מעבודה סוציאלית - מאפשרת לי להתרכז בחיי משפחה. “כאימא, הבנתי שקשה מאוד לעבוד בחינוך הבלתי פורמלי, בגלל השעות הלא מסודרות, והדרישה לעבוד לילות רבים, סופי שבוע וחגים מחוץ לבית. הבנתי שהלב שלי נמצא קודם כל עם הילד שלי, ולמענו עדיף לעבוד סטודנטיות במכללת חמדת הדרום ד”ר רעיה סטולר, ראש החוג לאנגלית: “בתוכנית אנחנו פוגשים סטודנטים בוגרים יותר, ממוקדי מטרה. יש כאלה שהמקצוע הקודם לא התאים להם או שלא מצאו בו עבודה. במהלך ההתנסות המעשית בבתי הספר, במיוחד אקדמאים שמכירים את מערכות החינוך בארה”ב ובאנגליה, מופתעים לעתים מהאקלים בבתי הספר, מהעובדה שיש פחות משמעת והיחס חופשי יותר בין מורים לתלמידים” טבת תשע"ח 19