אתרוג | תשרי תשעד | ספטמבר 2013 | גליון 61 - page 53

תשרי תשע"ד 53
יתחנן ויבקש מעומק לבו, יעשה וישתדל
עבור תורת ישראל, העם והארץ. מצב הכלל
– על זכויותיהם וחובותיהם – עומד לחסד
ולדין. וכך לימדונו רבותינו (ילקוט שמעוני,
מלכים א, רמז ריג):
שנו רבותינו: דורו של אחאב כולם עובדי
עבודת אלילים היו, ועל ידי שלא היו בהם
דילטורין – היו יוצאים למלחמה ונוצחים...
אבל דורו של דוד, אמר רבי יהושע דסכנין
בשם רבי לוי: אפילו תינוקות שהיו בימי דוד
עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש
את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים
טמא, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה
ונופלים, לפי שהיה בהם דילטורין...
הרי שכל זכויותיו של דוד ושל בני הדור
שהיו בקיאים בתורה, לא הועילה להם בשל
מצב רוחני קלוקל של מחלוקת ודילטורין
שהיו ביניהם, ולהיפך בימי אחאב. הרי לנו
כי מצב הדור הכללי הוא הגורם.
יש לזכור, כי בתקופה שלפני הגרוש עם
ישראל היה חלוק ומפורד בכלל, ובפרט,
בדבר זה שעליו התפללנו. אלו עמדו מול
אלו. תקוותם של אלו עמדה מול תקוותם
של אלו. מה שהללו חשבו לטוב עבור
עם ישראל ועשו למענו, הללו חשבו לרע.
יהודים מול יהודים, תפילה מול תפילה,
ומצד ד': בנים מול בנים.
ח. ויכתב בספר זיכרון לפניו
ר ָ תּ ְ ס ִ ין נ ֵ א ְ ךָ ו ֶ בוֹד ְ א כ ֵ סּ ִ י כ ֵ נ ְ פ ִ ה ל ָ ח ְ כ ִ ין שׁ ֵ י א ִ "כּ
ה ָ וֹה ְ יךָ י ֶ נ ָ פ ְ ל ַ דוּע ָ י ְ לוּי ו ָ ל גֹּכּ ַ יךָ... ה ֶ ינ ֵ ד ע ֶ ג ֶ נ ִ מ
ַל רוּח ָ ד כּ ֵ ק ָ פּ ִ ה ְ רוֹן ל ָ כּ ִ יא חוֹק ז ִ ב ָ י ת ִ ינוּ... כּ ֵ לֹה ֱ א
ין ֵ א ְ יּוֹת ל ִ ר ְ מוֹן בּ ֲ ה ַ ים ו ִ בּ ַ ים ר ִ שׂ ֲ ע ַ ר מ ֵ כ ָ זּ ִ ה ְ שׁ. ל ֶ פ ָ נ ָ ו
ית". הזיכרון וחוסר השכחה משמעותם ִ ל ְ כ ַ תּ
היא נצחיות המעשים בעיני ד'. אין הקב"ה
מוותר, מתעלם או מדלג על מעשה ראוי.
לכל מחשבה טובה, לכל תפילה ולכל מעשה
יש משמעות והשפעה נצחית, גם אם אינה
נגלית לעינינו כעת.
וכך אמרו חכמים במדרש (ילקוט שמעוני,
רות, רמז תרד):
לשעבר אדם עושה מצווה – נביא כותבה,
ועכשיו אדם עושה מצווה – מי כותבה?
אליהו ומלך המשיח, והקב"ה חותם על
ידיהם, שנאמר: 'אז נדברו יראי ד'... ויקשב
ד' וישמע ויכתב'.
בתקופת הנבואה בישראל נכתבו מעשים
טובים שהם נבואה שנצרכה לדורות,
והשפעתם הייתה לשעתם ואף הרחיקה
נדוד אל מהלך ההיסטוריה. ואולם, במהלך
ההיסטוריה אחר שהנבואה פסקה, מי
רושם את המעשים המשמעותיים והנצחיים
שקידמו והביאו את עם ישראל אל גאולתם
השלמה – שואל המדרש? והתשובה היא
כי אליהו מבשר הגאולה והגואל האחרון
כותבים את מעשי הנצח שקרבו את גאולת
ישראל, והקב"ה חותם על ידם.
כותב הראי"ה קוק זצ"ל (מידות הראי"ה,
תיקון, א):
בכל תיקון מוסרי, וכל מדה טובה, כל לימוד
הגון וכל מעשה טוב – גם הקטן שבקטנים –
ואפילו שיחה נאה, הוא מרומם את הרוחניות
שבנפשו... ובהתרוממות חלק אחד של
ההויה, מתעלית היא ההויה כולה – ובזה
מתקנים באמת עולמות עד אין חקר בכל
דבר טוב!
את סוגיית הקושי בקבלת התפילות מאז
חרב הבית, משלימים חז"ל בגמרא ברוח
חיובית ומפייסת (ברכות לב ע"ב):
'ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני' (ישעיהו
מט, יד) – היינו עזובה היינו שכוחה!
אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני
הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אדם
נושא אישה על אשתו ראשונה – זוכר מעשה
הראשונה. אתה עזבתני ושכחתני!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר
מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל
בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל
בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון
בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון
ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל
קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל
כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות
וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד
ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך
– ואת אמרת עזבתני ושכחתני?
'התשכח אשה עולה'? אמר הקדוש ברוך
הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי
רחמים שהקרבת לפני במדבר?
אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין
שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי
מעשה העגל?
אמר לה: 'גם אלה תשכחנה'.
אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש
שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי
מעשה סיני?
אמר לה: 'ואנכי לא אשכחך'.
הקב"ה זוכר את מעשה סיני לישראל: "אנכי
ד' אלוקיך..." – "ואנכי לא אשכחך". הקב"ה
שוכח לנו את מעשה העגל: "אלה אלוהיך
ישראל" – "גם אלה תשכחנה". ללמדך מידת
חסדו וטובו של הבורא לישראל, שהוא נושא
להם פנים וזוכר להם זכויותיהם לעולם,
ושוכח את מרים.
ט. סיכום
לפני ואחרי כל בירור בעניין קבלת תפילותינו
הזכות, מימי השיא הרוחני אליו המריא חלק
מעם ישראל, בימים שלפני החרבת חבל
ארץ זה של גוש קטיף, בתפילותיו, יש לשנן
באמת, בענווה ובהכנעה: "כי לא מחשבותי
מחשבותיכם". דרכי ד' ומחשבותיו נעלמו
ושגבו ממנו מאוד.
עם זה שומה עלינו לנסות להבין, לפי מיעוט
יכולתנו, עד היכן שדעתנו מגעת. אין לפסוח
על התמודדות זו מול השואלים מבני עמנו,
ומבני הנוער הצמא לדבר ד'.
יסוד מוסד הוא כי תפילות הנענות ומתקבלות
הוא מחסד ד' עלינו, וטובה גדולה היא עצם
היכולת לעמוד בתפילה לפני מלך מלכי
המלכים. גם כשנראה שתפילות מתקבלות
אין לחשוב כי בשל זכויותינו וכוונתנו
בתפילה הן התקבלו. אדרבה, מחשבה כזו
מקולקלת היא.
תפילות נשמעות תמיד, ואולם יש שאינן
מתקבלות או נענות. קושי מיוחד יש לישראל
בתפילה אחרי חורבן הבית, כאשר אין הארה
גלויה העוזרת לו בחדירת שערי שמים. מאז
החורבן, נפסקה חומת ברזל וננעלו שערי
שמים בפני תפילות, ויש צורך בדמעה
ובאריכות תפילה על מנת ש"תיכנס" לפניו.
ד' הטוב והמטיב, רחמיו על כל מעשיו,
והוא מנהל את ההיסטוריה לתכלית הטובה
והשלמה. גם כשהדרך אינה בהירה לנו,
גם כשאנו חושבים אותה לנוטה לכיוונים
הפוכים – דרך ד' היא לטוב לנו כל הימים.
גם תפילות זכות ומעשים טובים של בניו
לא יסיטו את המהלך האלוקי ממסלולו.
ועוד, על האדם להתבונן בענווה ובהכנעה
ולקבל דין שמים, מתוך הבנה כי תפילותיו
הן חלק מכלל הזכויות והמעשים שמביאים
את הגאולה. מצבו של הפרט, ומצבו של עם
ישראל הוא הקובע את הזכות והזכאות של
העם לפני אבינו שבשמים, ובפרט, בעניינים
הנוגעים לכלל.
ית ִ ר ְ ק. בּ ַ ר יוּח ֶ פ ֵ סּ ַ ד בּ ַ ע ָ ק. ל ַ ח ַ שּׁ ַ יךָ בּ ֶ נ ָ פ ְ רוֹן ל ָ כּ ִ "ז
ק". התפילותהזכות והמרוממות ַ ח ְ מ ֻ ל י ַ ם בּ ָ עוֹל
שזכו להם בני ובנות ישראל בתקופה שלפני
עקירת היהודים מגוש קטיף – לא יחלפו
ריקם, חלילה. אין אדם היודע איזו השפעה
ואיזה תיקון הן עשו, כמה זכויות הוסיפו
לעם ישראל, ואלו גזרות נוראיות, חלילה,
הן חסכו מעמנו. ואולם זאת נדע: כי אין
שכחה לפניו, אדרבה, "ויכתב בספר זיכרון
לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו". ולעתיד לבוא
ספר זה יהא גלוי גם לעינינו, עת יבוא גואל
חזק ויגאלנו על-ידי בן-דוד, במהרה בימינו.
ונאמר ונבקש מלפניו: "עשינו מה שגזרת
עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו: השקיפה
ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את
ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו, כאשר
נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש",
■ אמן!
* הרב שלמה כהן דוראס עמד בראש
הישיבה התיכונית "צביה קטיף". הנוסח
הראשון של המאמר פורסם ברמבי"ש.